ז'אן פולאן – הבדלי גרסאות

אחרי המלחמה התחבר ל[[פול אליאראלואר]] ול[[אנדרה ברטון]] והתמנה למזכירו של ז'אק ריווייר בכתב העת "לה נובל רווי פראנסז" - NRF. נמנה עם מארגני הקונגרס בפריז המוקדש לכיווני הרוח המודרנית, השתתף בכתב העת ה[[סוריאליזם|טרום-סוריאליסטי]] "ליטראטור" (Littérature) ולמד ב-NRF את מלאכת ניהולם של כתבי עת.

דאג לעבוד בו זמנית בכמה כתבי עת בעת ובעונה אחת:קומרס (Commerce חילופים), "מזיר"(Mesures -מידות) ו"קאייה דה לה פלייאד" (מחברות הפליאדה - les Cahiers de la Pléiade). עסק בקדחתנות בניהול המנויים, מדורי העיתונים, במגעים עם הכותבים,וכו'. אחרי מותו של ז'אק ריווייר, עקבשמת מ[[טיפוס הבטן]], הפך פולאן ליורשו בראש כתב העת NRF, שהואכשהוא "גילם " בגישתו,לפי דברי [[גסטון גלימאר]] "את נקודת האיזון בין ניסיון ומודרניזם".

בינואר [[1955]] יחד עם המשורר [[אנרי מישו]] והמשוררת אדית בואסונא ניסההשתמש כניסוי על עצמו את הסםבסם [[מסקלין]]. בהשפעת הסם כתב "דו"ח על ניסוי". מישו פרסםפירסם על כך את הקובץ "Misérable Miracle" (נס עלוב) ואדית בואסונא את ספרה - "מסקלין".

אחרי שהשלטון התיר בינואר 1953 את הופעתו מחדש של המגזין הספרותי NRF תחת השם "Nouvelle Nouvelle Revue Francaise" (כתב העת הצרפתי החדש החדש) שב ז'אן פולאן לנהלו. בינואר 1959 חזר המגזין לשמו הרגיל - NRF - "הכתב העת הצרפתי החדש". אולם שיתוף הפעולה שלו עם מרסל ארלאן הלך והתמתחוהתערער. פולאן דאג לפרסומם של כל כתביו בהוצאת קלוד צ'ו בשנים 1970-1966.