פתיחת התפריט הראשי

ז'אן פולאן

סופר צרפתי

ז'אן פולאןצרפתית: Jean Paulhan,‏ 2 בדצמבר 1884 נים - 9 באוקטובר 1968 נֶאִי-סיר-סן) היה סופר, מבקר ספרות, פובליציסט, עורך ומו"ל צרפתי, עמד בשנים 1940-1925 בראש כתב העת הספרותי "לה נובל רווי פראנז" (La Nouvelle Revue française - "כתב העת הצרפתי החדש") (NRF), אל ניהולו חזר בשנים 1968-1953, לצד בת זוגו (בחשאי), דומיניק אורי. היה חבר האקדמיה הצרפתית.

ז'אן פולאן
Jean Paulhan
Portrait de Jean Paulhan en 1938.jpg
ז'אן פולאן, צילום משנת 1938
לידה 2 בדצמבר 1884
נים, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באוקטובר 1968 (בגיל 83)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוציא לאור, סופר, מבקר ספרותי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד
  • צלב המלחמה 1914–1918
  • מדליית הרזיסטנס
  • פרס הספרות הגדול של האקדמיה הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ילדותו וצעירותועריכה

ז'אן פולאן נולד בשנת 1884 בעיר נים כבנו של הפילוסוף פרדריק פולאן. למד פסיכולוגיה אצל פייר ז'אנה וז'ורז' דיומא. כתב בכתבי עת לפילוסופיה כמו "La Revue philosophique de la France et de l'étranger" או למדעי החברה כמו "לה ספקטאטר" (Le Spectateur - "הצופה"). פקד את החוגים האנרכיסטים והתעניין בקלישאות ובפתגמים. בסוף שנת 1907 נסע למדגסקר, אז מושבה צרפתית, בה לימד בתיכון בטננריב צרפתית, לטינית ולפעמים התעמלות. בהזדמנות זאת ליקט טקסטים עממיים מלגשים מסוגת ה"היינטני". בשובו לצרפת בשלהי שנת 1910 לימד פולאן את השפה המלגשית ב"בית הספר לשפות המזרח" (בימינו המכון הלאומי לשפות ולתרבויות המזרח) בפריז. בשנת 1913 פרסם בהוצאה לאור פול גטנר קובץ שירים מן הפולקלור המלגשי שעוררו עיניין אצל סופרים צרפתים, ביניהם גיום אפולינר.

עם פריצת מלחמת העולם הראשונה גויס פולאן לצבא - בגדוד 9 של זואבים, בו הגיע לדרגת סמל. נפצע בליל חג המולד 1914. התנסות זו, שבמהלכה גילה בתוך עצמו רגש פטריוטי שלא הכיר קודם, דחפה אותו להעלות על כתב את רשמיו שהיוו מאוחר יותר בסיס לקובץ סיפוריו הראשון - Le Guerrier appliqué - שזכה לשבחים מהפילוסוף אלן ומהסופר פול ואלרי.

הקריירה בעולם הספרות וההוצאה לאורעריכה

אחרי המלחמה התחבר לפול אלואר ולאנדרה ברטון והתמנה למזכירו של ז'אק ריווייר בכתב העת "לה נובל רווי פראנסז" - NRF. נמנה עם מארגני הקונגרס בפריז המוקדש לכיווני הרוח המודרנית, השתתף בכתב העת הטרום-סוריאליסטי "ליטראטור" (Littérature) ולמד ב-NRF את מלאכת ניהולם של כתבי עת. דאג לעבוד בו זמנית בכמה כתבי עת בעת ובעונה אחת: קומרס (Commerce, חילופים), "מזיר" (Mesures - מידות) ו"קאייה דה לה פלייאד" (מחברות הפליאדה - les Cahiers de la Pléiade). עסק בקדחתנות בניהול המנויים, מדורי העיתונים, במגעים עם הכותבים, וכו'. אחרי מותו של ז'אק ריווייר, שמת מטיפוס הבטן, הפך פולאן ליורשו בראש כתב העת NRF, כשהוא "גילם" בגישתו, לפי דברי גסטון גלימאר "את נקודת האיזון בין ניסיון ומודרניזם".

בינואר 1955, יחד עם המשורר אנרי מישו והמשוררת אדית בואסונא, השתמש כניסוי על עצמו בסם מסקלין. בהשפעת הסם כתב "דו"ח על ניסוי". מישו פרסם על כך את הקובץ "Misérable Miracle" (נס עלוב) ואדית בואסונא את ספרה - "מסקלין". אחרי שהשלטון התיר בינואר 1953 את הופעתו מחדש של המגזין הספרותי NRF תחת השם "Nouvelle Nouvelle Revue Francaise" (כתב העת הצרפתי החדש החדש) שב ז'אן פולאן לנהלו. בינואר 1959 חזר המגזין לשמו הרגיל - NRF - "הכתב העת הצרפתי החדש". אולם שיתוף הפעולה שלו עם מרסל ארלאן הלך והתערער. פולאן דאג לפרסומם של כל כתביו בהוצאת קלוד צ'ו בשנים 1966–1970.

בשנת 1963 נבחר לאקדמיה הצרפתית עם 17 קולות בעדו מול עשרה לטובת המועמד האחר, רנה דה לה קרואה דה קאסטרי.

יצירתועריכה

פולאן כתב ספרים וסיפורים על האמנות הקוביסטית, אך התפרסם בעיקר הודות למסותיו על הלשון והספרות: Les Fleurs de Tarbes ou la Terreur dans les lettres, À demain la poésie, Petite préface à toute critique. אחרי מותו התפרסמו רבות מהתכתבויותיו עם סופרי הדור - כגון פול אליאר, אנדרה לוט, פרנסואה מוריאק, ז'אן גרנייה, ז'ורז' פרו, פרנסיס פונז', אנדרה סוארס, מרסל ארלאן, אנדרה ז'יד, מישל לאירי, ז'אק שארדון, ארמאן פטיז'אן, אנדרה פייבר דה מנדיארג, וכו', פורסמו גם מכתביו ממדגסקר (1910-1907). מאוחר יותר פורסמו חילופי המכתבים בינו ולבין גסטון גלימאר, פרנץ הלנס, מרסל ז'ואנדו וז'אק ריווייר. הארכיב שלו הופקד ב"מכון לעזבון ההוצאות לאור בנות זמננו". שלושה הכרכים הראשונים לכל כתביו הופיע בשנים 2006, 2009 ו-2001 בהוצאת גלימאר.

פרסים ואותות כבודעריכה

  • 1963 - חבר האקדמיה הצרפתית
באקדמיה הוא תפס בשנים 1963–1968 את כורסת 6 (במקום פייר בנואה). אחרי מותו היא נתפסה על ידי אז'ן יונסקו (1994-1970),
  • אות לגיון הכבוד של צרפת - בדרגת קצין גדול
  • צלב המלחמה של צרפת -בימי מלחמת העולם הראשונה
  • מדליית הרזיסטאנס

יצירותעריכה

  • 1912 Les Hain-Tenys Merinas.
  • 1917 Le guerrier appliqué. (הלוחם החרוץ)
  • 1921 Jacob Cow le Pirate, ou Si les mots sont des signes.
  • 1921 Le pont traversé.
  • 1925 Expérience du proverbe.
  • 1927 La guérison sévère.
  • 1929 Sur un défaut de la pensée critique.
  • 1930 Les Hain-Tenys, poésie obscure.
  • 1930 Entretiens sur des faits-divers.
  • 1940 L'Aveuglette.
  • 1941 Les fleurs de Tarbes ou La terreur dans les Lettres.
  • 1943 Jacques Decour.
  • 1943 Aytre qui perd l'habitude.
  • 1944 Clef de la poésie, qui permet de distinguer le vrai du faux en toute observation, ou Doctrine touchant la rime, le rythme, le vers, le poète et la poésie.
  • 1945 F.F. ou Le Critique.
  • 1946 Sept causes célèbres.
  • 1946 La Métromanie, ou Les dessous de la capitale.
  • 1946 Braque le Patron.
  • 1947 Lettre aux membres du C.N.E.
  • 1947 Sept nouvelles causes célèbres.
  • 1947 Guide d'un petit voyage en Suisse
  • 1947 Dernière lettre.
  • 1948 Le berger d’Écosse.
  • 1948 De la paille et du grain.
  • 1949 Fautrier l'Enragé.
  • 1949 Petit-Livre-à-déchirer.
  • 1950 Trois causes célèbres.
  • 1950 Les causes célèbres (מן המפורסמות)
  • 1950 Lettre au médecin.
  • 1951 Les Gardiens.
  • 1951 Le Marquis de Sade et sa complice ou Les revanches de la Pudeur.
  • 1951 Petite préface à toute critique.
  • 1952 Lettre aux directeurs de la Résistance.
  • 1953 La preuve par l'étymologie.
  • 1955 Les paroles transparentes. עם ליטוגרפיות מאת ז'ורז' בראק
  • 1958 Le Clair et l'Obscur.
  • 1958 G. Braque
  • 1958 De mauvais sujets. עם איורים מאת מארק שאגאל
  • 1959 Karskaya. есе
  • 1961 Lettres
  • 1962 L'art informel
  • 1966 Progrès en amour assez lents (ההתקדמות באהבה איטית למדי)
  • 1986 Choix de lettres I, 1917–1936. La littérature est une fête
  • 1990 La vie est pleine de choses redoutables (פורסם אחרי מותו)

מכתביםעריכה

  • 226lettres de Jean Paulhan, Contribution à l'étude du mouvement littéraire en France 1963-1967[1] Klincksieck, 1975.
  • Choix de lettres I, 1917-1936, La littérature est une fête (1986)
  • Choix de lettres II, 1937-1945, Traité des jours sombres (1992)
  • Choix de lettres III, 1946-1968, Le Don des langues (1996)
  • Catherine Pozzi & Jean Paulhan, Correspondance 1926-1934, Éditions Claire Paulhan, 1999

(התכתבות עם קטרין פוצי)

  • Michel Leiris & Jean Paulhan, Correspondance 1926-1962, Éditions Claire Paulhan, 2000.

(התכתבות עם מישל לאירי)

  • François Mauriac & Jean Paulhan, Correspondance 1925-1967, Éditions Claire Paulhan, 2001.

(התכתבות עם פרנסואה מוריאק)

  • Paul Eluard & Jean Paulhan, Correspondance 1919-1944, Éditions Claire Paulhan, 2003.

(התכתבות עם פול אלואר)

  • Lettres de Madagascar, 1907-1910, éditions Claire Paulhan (2007)

(מכתבים ממדגסקר)

  • Correspondance Jean Paulhan-Roger Caillois, עם הערות מאת אודיל פלז'ין וקלוד פרז Gallimard, Paris, 1991 (התכתבות עם רוז'ה קאיואה)
  • Correspondance avec André Pieyre de Mandiargues, Gallimard (2009)

(התכתבות עם אנדרה פייר דה מנדיארק)

  • Correspondance avec Paul Éluard, 1919-1944, מהדורה בעריכת אודיל פלז'ין וקלוד פרז édit. Claire Paulhan, Paris, 2003 (התכתבות עם פול אלואר)
  • Correspondance avec Valery Larbaud. 1920-1957, מהדורה עם הערות מאת ז'אן-פיליפ סגון, Paris, Gallimard, (2010) (Segonds) (התכתבות עם ואלרי לרבו).
  • Correspondance avec Armand M Petitjean. 1934-1968, Gallimard (2011) (בהתכתבות עם ארמאן מ. פטיז'אן)
  • Correspondance avec Georges Perros, 1951-1957, Calligrammes (1987) (התכתבות עם ז'ורז' פרו)
  • Jean Paulhan & Georges Perros, Correspondance 1953-1967, Éditions Claire Paulhan, 2009.

התכתבות עם ז'ורז' פרו

  • Jean Paulhan - Louis Guilloux, Correspondance 1929-1962, נערכה על ידי פייר -איב קרלוק, Éditions CNRS, 2010.

התכתבות עם לואי גיאו

  • Jean Paulhan, Armand Petitjean, Correspondance 1934-1968, Gallimard, 2011.

(התכתבות עם ארמאן פטיז'אן)

  • Marc Bernard & Jean Paulhan, Correspondance 1928-1968, Éditions Claire Paulhan, 2013.

(התכתבות עם מארק ברנאר)

  • Jean-Richard Bloch & Jean Paulhan, Correspondance 1926-1940, Éditions Claire Paulhan, 2014.(התכתבות עם ז'אן-רישאר בלוק)

מהדורות כלל יצירותיועריכה

  • Œuvres complètes, בעריכת ברנאר באיו (Baillaud),‏ Gallimard (בדרך לפרסום - 7 כרכים):
    • I. Récits (2006)
    • II. L'art de la contradiction (2009)
    • III. Les Fleurs de Tarbes (2011)

תרגומים לעבריתעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Dhôtel A. Jean Paulhan. Lyon: La Manufacture, 1986
  • Milne A.-L. The extreme in-between: Jean Paulhan’s place in the twentieth century. London: Legenda, 2006
  • Michael Syrotinski : Defying Gravity: Jean Paulhan's Interventions in Twentieth-Century French Intellectual History, SUNY Press, 1998.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מכתבים שנשלחו לרנה אטיאמבל; נאספו ובוארו על ישי ז'אנין כהן-אטיאמבל