ויקיפדיה

קרב יוטלנד – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏קישורים חיצוניים: הוספת אתר מפורט, הורדת אתר עם פירוט דל
מ אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק, הסרת קישורים עודפים, ויקישיתוף בשורה
שורה 20:
| מפקד ראשון=[[ג'ון ג'ליקו]], [[דייויד ביטי]]
| כוח ראשון=28 [[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] {{ש}} 9 [[סיירת מערכה|סיירות מערכה]] {{ש}} 8 [[סיירת משוריינת|סיירות משוריינות]] {{ש}} 26 [[סיירת קלה|סיירות קלות]] {{ש}} 78 [[משחתת|משחתות]] {{ש}} 1 [[מקשת (ספינה)|מקשת]] {{ש}} 1 נושאת מטוסים ימיים {{ש}} '''סה"כ:''' 151 כלי שיט {{ש}} 65,100 קצינים ומלחים.
| צד ראשון-אבידות=3 סיירות מערכה {{ש}} 3 סיירות משוריינות {{ש}} 8 משחתות {{ש}} '''סה"כ:''' 115,025 טון [[הדחק]] {{ש}} 6,094 הרוגים, 510 פצועים ו-177 שבויים.
| צד שני=<div style="text-align: center;">
[[הקיסרות הגרמנית]]{{ש}}[[קובץ:War Ensign of Germany 1903-1918.svg|70px|גבול]]
שורה 26:
| ראש מדינה שני =
| מפקד שני=[[ריינהרד שר]], [[פרנץ פון היפר]]
| כוח שני=16 [[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] {{ש}} 5 [[סיירת מערכה|סיירות מערכה]] {{ש}} 6 אוניות מערכה [[פרה-דרדנוט]] {{ש}} 11 [[סיירת קלה|סיירות קלות]] {{ש}} 61 [[ספינת טורפדו|ספינות טורפדו]] ו[[משחתת|משחתות]] {{ש}} '''סה"כ:''' 99 כלי שיט {{ש}} 45,700 קצינים ומלחים.
| צד שני-אבידות=סיירת מערכה {{ש}} 1 אוניית מערכה [[פרה דרדנוט]] {{ש}} 4 סיירות קלות {{ש}} 5 משחתות {{ש}} '''סה"כ:''' 61,180 טון [[הדחק]] {{ש}} 2,551 הרוגים ו-507 פצועים.
| הערות=
שורה 37:
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] היה הצי הבריטי הצי הגדול בעולם, ובמרכזו עמדו עשרים ושמונה [[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] מתקדמות ("[[דרדנוט]]"). מולו, לגרמנים היו שש עשרה אוניות מערכה חדישות. עם תחילת המלחמה הטילו הבריטים [[הסגר (מלחמה)|מצור ימי]] על גרמניה. הגרמנים היו מודעים לנחיתותם הימית מול הבריטים, ולכך שלא יוכלו לשבור את המצור באמצעות עימות ישיר בין הציים. אולם הם קיוו לשחוק את כוחו של הצי הבריטי באמצעות פגיעה באוניות בריטיות ב[[מוקש ימי|מוקשים ימיים]] וב[[טורפדו]]ת, וכן קיוו שהבריטים ינסו לתקוף את הצי הגרמני בנמליו המוגנים.
 
הבריטים הבינו את הסכנה הגדלה והולכת, והחליטו על [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגיה]] אחרת. הצי הבריטי רוכז בצפון בריטניה, רובו במעגן [[סקפה פלו]] שב[[איי אורקני]] מצפון ל[[סקוטלנד]] (שייטת [[סיירת מערכה|סיירות המערכה]] רוכזה בנמל [[לשון הים של פורת']], במזרח סקוטלנד). כך חלש הצי הבריטי על כל היציאות מהים הצפוני צפונה ומנע את יציאת הצי הגרמני אל [[האוקיינוס האטלנטי]] דרך הים הצפוני. צי הים הגרמני הגדול מצא עצמו לכוד בבסיסיו, מנוטרל מפעילות. האסטרטגיה שהחלה להתגבש אצל הגרמנים הייתה לנסות ולשחוק את הצי הבריטי בדרך אחרת: הגרמנים תכננו פעולות שבהן יבודדו וישמידו יחידות קטנות של הצי הבריטי, כך שלאחר כמה התנגשויות כאלה יוכלו להגיע קרוב יותר לשוויון מול הצי הבריטי‏‏הבריטי.{{הערה|1=‏JohnJohn Keegan: The Price of Admirality: The Evolution of Naval Warfare. Penguin Books, 1988, pp. 113 - 116; 124 - 125.}}.
 
מפקד הצי הגרמני החדש, [[אדמירל]] [[ריינהרד שר]], שנכנס לתפקידו בתחילת [[1916]], החליט שיש לפרוץ את המבוי הסתום בזירה הימית; אם לא ניתן לעשות זאת בעזרת הצוללות (שר היה תומך נלהב ב[[מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה]]) יש לעשות זאת על ידי צי הים הגדול.
שורה 63:
שר החליט לחזור לתוכנית הפעולה שהפעיל הצי הגרמני בעת [[הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי]]. על פי התוכנית, אמורה הייתה שייטת סיירות המערכה בפיקודו של היפר להפגיז את העיירה [[סנדרלנד]], הנמצאת בצפון מזרח [[אנגליה]], ליד [[ניוקאסל|ניוקאסל על נהר טיין]]. שר קיווה, שעם קבלת הידיעה על ההפגזה, תצא ממעגנה שייטת סיירות המערכה הבריטית, בפיקודו של ביטי, בניסיון ללכוד את הכוח הגרמני. השייטת של ביטי הייתה ממוקמת במפרץ [[לשון הים של פורת']], כמאה קילומטרים מצפון לשם; ביטי, אדמירל אגרסיבי ואימפולסיבי, לא יבליג על התגרות כזו וימהר לצאת בניסיון ללכוד את הגרמנים, כך קיווה שר. כאשר ייצאו הבריטים, ימשוך אותם היפר לכיוון מארב של צי הים הפתוח כולו, שימתין כ-50 קילומטר ממזרח לשם, והשייטת הבריטית תושמד. שר הניח מלכודת נוספת: מכיוון ש[[מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה|מערכת הצוללות]] הופסקה, עמדו לרשות הצי כעת מספר רב של צוללות. שר תכנן להציב כמה צוללות ביציאה מן המעגן הבריטי, בתקווה שאלה יצליחו להטביע אחת או שתיים מסיירות המערכה הבריטיות, וכך להחליש עוד יותר את האויב. במקביל, הוצבו מארבי צוללות ליד מעגנים נוספים של הצי הבריטי, בתקווה לפגוע באוניות נוספות, כאשר אלה ייצאו מנמליהן כדי לסייע לביטי.
 
שר חשש מאוד מהתערבותו של הצי הגדול הבריטי, אך קיווה שהמרחק הגדול מ[[סקפה פלו]], בסיסו של הצי הגדול, יקשה עליו להתערב בקרב בזמן. להערכתו של שר יעברו כשש או שבע שעות עד הגעתו של ג'ליקו עם הצי הגדול, וזמן זה יספיק לגרמנים לסגת. ואולם, כדי לוודא שהצי הגרמני לא ימצא את עצמו מתמודד עם הצי הבריטי העדיף, הכניס שר מרכיב נוסף לתוכנית. התוכנית הייתה אמורה להתבצע רק במזג אוויר טוב, כאשר [[צפלין|צפלינים]] יוכלו לסייר מעל הבסיסים הבריטיים ולספק מידע בזמן אמת על יציאתם של הכוחות הבריטיים‏‏הבריטיים.{{הערה|1=Massie, pp. 560-561/‏}}
 
שר קבע את תאריך המבצע ל-[[23 במאי]] [[1916]]. בהתאם, יצאו הצוללות לדרכן ב-[[17 במאי]]. יציאתן של הצוללות החלה חלון זמן שבו ניתן היה לבצע את המבצע: הצוללות לא היו יכולות להישאר בים מעבר ל-[[30 במאי]], בשל מלאי הדלק המצומצם שלהן. ואולם, תקלות שונות באוניות הגרמניות עיכבו את יציאת הצי הגרמני; בנוסף לכך, היה מזג האוויר קשה, ולא ניתן היה לבצע סיורים אוויריים. רק ב-[[30 במאי]] יצא הצי הגרמני סוף סוף לדרכו, ועד אז החליט שר על שינוי התוכנית: השייטת של היפר תפליג צפונה, לכיוון חצי האי [[יוטלנד]], כדי לאיים על התעבורה הימית הבריטית ל[[סקנדינביה]]. צי הים הפתוח יפליג בעקבותיו, כאשר המטרה נותרה אותה מטרה: לגרום לשייטת סיירות המערכה הבריטית לנסות וללכוד את היפר, וכך ליפול בעצמה במלכודת.{{הערה|[http://www.battle-of-jutland.com/background-battle-jutland.htm The Battle of Jutland, Background]}}
 
==ההיערכות הבריטית==
למפקדי הצי הבריטי היה ברור שהקרב המכריע בין הצי הגרמני לצי הבריטי יתחיל ביוזמה גרמנית. ג'ליקו חשש לסכן את הצי שלו במתקפה יזומה על הצי הגרמני; כל עוד הצי הגרמני נמצא בנמליו לא היה הצי הבריטי יכול להצליח ללא סיכון משמעותי לאובדן כלי שיט רבים. ואולם לבריטים היה יתרון חשוב: כבר בראשית המלחמה הצליחו הבריטים להשיג את כל ספרי ה[[קריפטוגרפיה|צופן]] של הצי הגרמני, וכך היו יכולים לקרוא באורח שוטף את התשדורות הגרמניות‏‏הגרמניות. ב[[האדמירליות|אדמירליות]] הבריטית הוקמה מחלקה מיוחדת שנקראה [[חדר 40]], ובה עסקו מומחים בפענוח התשדורות הגרמניות. לקראת תחילת המבצע הגרמני קלטו הבריטים תשדורות רבות, וגם אם לא הצליחו לפענח את תוכנן, היה ברור לראשי הצי שהגרמנים מתכננים מבצע נרחב. בהתאם, החליט ג'ליקו שהצי הגדול ייצא כולו לים, במקביל ליציאת שייטת סיירות המערכה. ב-[[30 במאי]] יצאו גם האוניות הבריטיות; הבריטים היו בים 5 שעות לפני הצי הגרמני, תודות למודיעין שלהם.
 
הצוללות הגרמניות נכשלו לגמרי בתפקידן, ולא מסרו לשר את המידע החיוני על יציאת הצי הבריטי. שר היה משוכנע שהוא עומד מול שייטת סיירות המערכה, ולא היה לו מושג שהוא עומד להיתקל בצי הגדול. מאידך, גם ג'ליקו לא היה בטוח מה הכוח שיעמוד מולו[http://www.worldwar1.co.uk/jutland.html][http://www.battle-of-jutland.com/background-battle-jutland.htm].
שורה 75:
[[קובץ:Jutland stage 1.JPG|שמאל|ממוזער|350px|הקרב בין שייטות סיירות המערכה{{ש}}
1. הצי של ג'ליקו מגיע מצפון, נמצא במרחק כ-60 ק"מ.{{ש}}2. היפר מזהה את ביטי ופונה דרומה, כדי למשוך אותו אל צי הים הפתוח. ביטי מזהה גם הוא את הגרמנים ופונה דרומה כדי לרדוף אחריהם.{{ש}}3. אוון תומאס מקבל מאוחר את הפקודה לפנות דרומה, פונה באיחור..{{ש}}4. "אינדיפטיגבל" מתפוצצת.{{ש}}5. "קווין מרי" מתפוצצת.{{ש}}6. מתקפת משחתות וסיירות הדדית.{{ש}}7. היפר רואה את צי הים הפתוח מגיע, ופונה צפונה.{{ש}}8. ביטי מזהה את צי הים הגדול מגיע, פונה צפונה ומתרחק מטווח האש.]]
ג'ליקו הורה לביטי לנוע לנקודה הנמצאת כ-160 קילומטרים מצפון מערב לחוף חצי האי [[יוטלנד]]. כאשר יגיע לנקודה זו, בערך בשעה 14:00, עליו לפנות צפונה ולחבור לצי הגדול, שיהיה במרחק כ-100 קילומטרים מצפון לו. זאת, כמובן, אם לא ייתקל בכוחות אויב לפני כן‏‏כן.{{הערה|1=‏MassieMassie, p. 577 - 578.‏}}. ג'ליקו לא ציפה להיתקלות; האווירה על סיפון האוניות הבריטית הייתה אווירת שגרה. ב-12:48 קיבל ג'ליקו הודעה ממפקדת הצי ב[[לונדון]]; המסר שהועבר אליו היה שהצי הגרמני עדיין נמצא בנמליו. ההודעה הסתמכה על המודיעין הבריטי, שקלט את השידורים הגרמניים. ההודעה הייתה מוטעית, כמובן, אך ג'ליקו לא ידע זאת. הטעות נבעה מ"קצר" בין המפענחים האזרחיים לבין הקצינים במטה הימייה, וכאשר הסתבר לג'ליקו מאוחר יותר שהמסר שקיבל היה טעות, איבד את אמונו בהודעות המודיעיניות שקיבל, ולכך הייתה השלכה משמעותית על המשך הקרב‏‏הקרב.{{הערה|1=‏עלעל פי Massie, ראש אגף המבצעים באדמירליות שאל את המפענחים היכן נמצא [[אות קריאה|אות הקריאה]] של מפקד הצי הגרמני, שר; הם ענו שאות הקריאה עדיין משודר בנמל. ג'קסון לא הסביר את פשר שאלתו, והמפענחים לא שאלו; לו היה שואל, היו מסבירים המפענחים שלשר אות קריאה שונה כאשר הוא בים, כדי להטעות האזנה אפשרית. המודיעין הבריטי ידע על הטעיה זו, אך לא נשאל על כך. ראו שם, עמ' 580.‏}}
 
ביטי הגיע לנקודת הפנייה בזמן, ללא שנתקל בכוחות האויב. במקביל, הגיע היפר לנקודה קרובה, במרחק כמה עשרות קילומטרים, גם הוא ללא מגע עדיין עם הבריטים. ביטי החל לפנות צפונה, כפי שהורה לו ג'ליקו, ואולם אחת הסיירות הקלות של ביטי שסיירה לפני השייטת הבריטית, זיהתה באופק עשן של אונייה. היא התקרבה אליה כדי לוודא את זהותה, וגילתה שזו [[אוניית סוחר]] [[דנמרק|דנית]] תמימה, בשם N J Fjord. ואולם, מעבר לאונייה הדנית התגלו שתי אוניות מלחמה, שבתוך דקות התבררו כמשחתות גרמניות; המשחתות הגרמניות התקרבו לאונייה הדנית לאותה מטרה. היריות הראשונות בקרב יוטלנד נורו על ידי שתי משחתות בריטיות בשעה 14:28, וביטי פנה במהירות כדי להגיע למגע עם האוניות הגרמניות.‏‏{{הערה|1=‏KeeganKeegan, p. 143.‏}} ביטי נע בנתיב שנועד להביא אותו בין האוניות הגרמניות ובין דרך נסיגתן, כדי לחסום אותן ולהשמידן. ואולם, שייטת אוניות המערכה שהייתה מצורפת לסיירות המערכה של ביטי, בפיקודו של אדמירל משנה יו אוון-תומאס, לא קיבלה את ההוראה, והמשיכה בפנייה צפונה. רק שבע דקות לאחר מכן, כאשר הבין ביטי שאוניות המערכה אינן איתו, הוא אותת להן שוב, ורק אז הצטרפו אליו. ביטי לא האט, ואוניות המערכה פיגרו אחריו, במרחק של כ-16 קילומטרים. לו היה ביטי יודע שהמדובר לא רק בכוח של משחתות וסיירות, ייתכן והיה מאט, אך בשלב זה עדיין לא ידע ביטי שהכוח מולו הוא כוח סיירות המערכה של היפר. בכך ויתר ביטי על יתרון חשוב: אוניות המערכה של אוון תומאס היו מסדרת "קווין אליזבת", שהיו אוניות המערכה החזקות ביותר בעולם באותה עת, ותותחיהן הכבדים, בני 15 אינץ' (381 מ"מ) היו יכולים לשנות לגמרי את מהלך הקרב המתפתח‏‏המתפתח.{{הערה|1=‏MassieMassie, p. 584 - 585‏585}}
 
===הריצה דרומה===
[[קובץ:HMS Indefatigable sinking.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"אינדיפטיגבל" טובעת]]
ביטי הורה לאוניית מטוסי הים, "אנגדין", לשגר מטוס ים לסיור. המטוס הבחין בכמה מן האוניות הגרמניות, אך נתקל באש [[נ"מ]] כבדה ונאלץ לשוב על עקבותיו. הייתה זו הפעולה האווירית היחידה בקרב. ואולם, זמן קצר לאחר מכן הבחינו סיירות המערכה אלו באלו. הגרמנים ראו ראשונים את הבריטים, והיפר הבחין שמדובר בסיירות המערכה הבריטיות. הוא הורה לסיירות הקלות ולמשחתות שלו להצטרף אליו, ואז החל בפנייה דרומה. להיפר היו שתי מטרות, משנית ועיקרית: הוא רצה למנוע מצב שבו יוכל ביטי לעקוף אותו ולחסום את דרכו בחזרה לבסיסו, אך חשוב מכך, היפר רצה למשוך את ביטי אל צי הים הפתוח, כדי לאפשר לשר להשמיד אותו. היפר לא ידע שג'ליקו נמצא בים, כ-100 ק"מ מצפון, כשהוא נע במהירות דרומה, בעקבות הדיווח של ביטי; שר והיפר היו משוכנעים בשלב זה שתוכניתם הצליחה. היפר ידע שטווח תותחיו קצר מזה של ביטי, ועליו לצמצם את הטווח כדי לפגוע; הבריטים טעו בהערכת הטווח וצמצמו אותו יותר מדי, וגם המתינו יותר מדי. שתי השייטות הפליגו כעת דרומה, בכיוון דרום מזרח, בטורים מקבילים, במרחק של כ-14 קילומטרים ביניהם. ב-15:48 פתחו שני הצדדים באש זה על זה‏‏זה. שלב זה נקרא "הריצה דרומה".(The run to the south){{הערה|1=‏MassieMassie, pp.588 - 590; Keegan, p. 143 - 144.}}
 
מערכות הירי הגרמניות היו טובות יותר, והגרמנים החלו להשיג פגיעות מדויקות באוניות הבריטיות. הראשונה להיפגע הייתה [[אוניית דגל|אוניית הדגל]] של ביטי, "לאיון". אחד מ[[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריחי התותחים]] נפגע קשות, והיה צורך להציף אותו במים כדי שהתחמושת שבו לא תתפוצץ. דקות ספורות לאחר מכן, ספגו הבריטים אבדה קשה בהרבה: בשעה 16:00 נפגעה "אינדיפטיגבל" מפגז שנורה על ידי האונייה הגרמנית "פון דר טאן"; האונייה החלה לשקוע בירכתיים, ושלושים שניות לאחר מכן התפוצצה. מכל 1,037 אנשי צוותה שרדו שלושה בלבד.
 
[[קובץ:SMS Luetzow.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיירת המערכה הגרמנית "לוצוב"]]
דקות ספורות לאחר מכן הצטרפו לקרב אוניות המערכה של אוון-תומס, והן פתחו באש מתותחיהן על סיירות המערכה הגרמניות שהיו בחלקו האחורי של הטור הגרמני, ואלו החלו להיפגע. במקביל, המשיכה האש הגרמנית היעילה על השייטת הבריטית: מכיוון ש"לאיון" יצאה מטווח האש בשל הפגיעה בה, התרכזו כעת שתי סיירות מערכה גרמניות, "זיידליץ" ו"דרפלינגר" בסיירת המערכה הבריטית "קווין מרי". בשעה 16:25 נפגעה האונייה הבריטית והתפוצצה; מ-1,266 אנשי צוותה נותרו בחיים 21[http://www.worldwar1.co.uk/jutland2.htm]. מיד לאחר מכן פגע מטח גרמני במים משני צדדיה של "פרינסס רויאל"; מן ה[[גשר (אונייה)|גשר]] של ה"לאיון" היה נראה כאילו האונייה התפוצצה, וכך דווח לביטי. השמועה אומרת שכאשר ראה ביטי את "קווין מרי" מתפוצצת, הוא הפטיר: "נראה שיש משהו לא בסדר עם האוניות הארורות שלנו היום" (There seems to be something wrong with our bloody ships today).‏‏{{הערה|1=‏עלעל פי [[q:en:David Beatty, 1st Earl Beatty|ויקיציטוט]].‏}} ואולם, שניות לאחר מכן יצאה "פרינסס רויאל" מן העשן ונדי המים העצומים ללא פגיעה‏‏פגיעה{{הערה|1=‏MassieMassie, p. 596.‏}}
 
במקביל לקרב בין סיירות המערכה הורה ביטי ב-16:15 למשחתות שאיתו לבצע התקפות טורפדו על אוניות האויב, והיפר הורה במקביל למשחתות שהיו מצורפות אליו להגן על הצי העיקרי ולתקוף את האוניות הבריטיות. רוב הטורפדות החטיאו את מטרתם, למעט אחד שפגע ב"זיידליץ". כאן הוכיח תכנון האוניות הגרמני את עמידותו, ולמרות הפגיעה וחדירת מאות טונות של מים לתוך האונייה, המשיכה "זיידליץ" בתנועה ובאש. שתי משחתות בריטיות טובעו במהלך שלב זה, כמו גם שתי משחתות גרמניות. ב-16:43 הורה ביטי למשחתות להפסיק את המתקפה.‏‏{{הערה|1=‏MassieMassie, p. 597.‏}}
 
באותו זמן, פחות או יותר, הבחין היפר באוניות הראשונות של צי הים הפתוח. מבחינתו, המשימה הצליחה: יחידה חזקה של הצי הבריטי, שכבר נפגעה קשות על ידיו, הובלה למלכודת וכעת עמדה ליפול אל תותחיו של שר. הוא פנה צפונה, כדי לתפוס את מקומו בראש טור המלחמה, כפי שהיה עליו לעשות. במקביל, הבחינו הסיירות של ביטי, שהפליגו לפניו, באוניות המערכה הגרמניות. בשעה 16:38 שלח מפקד שייטת הסיירות, [[קומודור (תואר)|קומודור]] ויליאם גודהינאף (Goodenough), הודעה דחופה לביטי ולג'ליקו, על גילוי צי המלחמה הגרמני. היפר ושר היו בטוחים שזוהי ההזדמנות הגדולה שלהם; במקביל, גם ביטי חשב שזוהי ההזדמנות שלו. הגרמנים לא ידעו על הימצאותו של הצי הבריטי מצפון להם. אם יצליח ביטי למשוך את האוניות הגרמניות אל תותחיו של ג'ליקו, יפלו הם במלכודת הבריטית. הוא הורה לאוניותיו לפנות צפונה‏צפונה.‏{{הערה|1=‏MassieMassie, p.598 - 599.‏}}
 
===הריצה צפונה===
השלב השני בקרב החל, שלב שאותו מכנים ההיסטוריונים "הריצה צפונה" (The run to the North). השלב הראשון הסתיים, ללא ספק, בניצחון גרמני: שתי סיירות מערכה ושתי משחתות בריטיות הוטבעו, במחיר של שתי משחתות גרמניות בלבד. גם כעת היה נראה לגרמנים שהם על סף ניצחון מוחץ. ביטי, לעומת זאת, ידע שהצי הגדול מתקרב במהירות מצפון; אם יצליח למשוך את הצי הגרמני, יתהפך לגמרי הגלגל.
 
ביטי הורה לסיירות המערכה לפנות מעט שמאלה (בעת התנועה צפונה משמעות הדבר היה לצפון-צפון-מערב) כדי שייצאו מטווח תותחי האויב. זאת, כדי לאפשר לצוותים המוכים מעט מנוחה. גם בעת התנועה צפונה היה קצר בתקשורת בין ביטי לבין השייטת של אוון-תומאס שנלוותה אליו; הפקודה לפנות צפונה ניתנה באיחור, וההוראה על ביצועה התעכבה עוד יותר.‏‏{{הערה|1=‏ההוראותההוראות ניתנו, כאמור, באמצעות איתות דגלים, כאשר ביצוע הפקודה היה אמור להיות עם הורדת דגל האיתות. קצין האיתות של ביטי שכח להוריד את הדגל, ואוון תומאס התעכב במשך שש דקות עד שבאוניית הדגל נזכרו להורות על ביצוע הפקודה.‏}} כאשר בכל הזמן הזה מפליגה שייטת אוניות המערכה לכיוון הצי הגרמני. ביטי פנה צפונה ב-16:48, אך אוניות המערכה של אוון-תומס החלו לפנות רק ב-16:54, כאשר היו בתוך הטווח של אוניות המערכה הגרמניות. הוראה נוספת של ביטי הכבידה עוד יותר על אוניות המערכה: הוא הורה להן לפנות בזו אחר זו, כלומר על כל אונייה לפנות בתורה צפונה, באותה נקודה. דבר זה איפשר לגרמנים למצוא את הטווח, ולירות בדייקנות אל נקודת הפנייה. האונייה הבריטית האחרונה, "מלאיה" ניצלה רק משום שמפקדה החליט לפנות מוקדם יותר, על דעת עצמו. אוניות המערכה ספגו אש כבדה מהגרמנים, אך אלו היו אוניות מערכה, ממוגנות טוב בהרבה מסיירות המערכה, ולפיכך לא היו הנזקים גדולים כפי שהיה בשלב הקודם (אם כי "מלאיה" ספגה פגיעה משמעותית, שגרמה לאש ולנפגעים רבים). אוניות המערכה שימשו כ[[משמר עורפי]] לאוניותיו של ביטי, והסבו נזקים משמעותיים לסיירות המערכה הגרמניות.
 
===הקרב בין סיירות המערכה של הוד לצי הגרמני===
[[קובץ:497px-Skagerrakschlacht3 heb.png|שמאל|ממוזער|250px|סיום הריצה לצפון - שלב לפני התנגשות ציי המערכה.{{ש}}1. ג'ליקו עם צי הים הגדול מתקרב מצפון.{{ש}}2. ביטי פונה מזרחה, כדי למנוע מהיפר זיהוי מוקדם של הצי הגדול. אוון תומאס בעקבותיו.{{ש}}3. הוד, שמנסה למצוא את ביטי, נתקל במסך המשחתות של היפר (4).{{ש}}5. היפר פונה, בעקבות הלחץ של ביטי ואוון תומאס.{{ש}}6. שר מתקרב מדרום.]]
סמוך לשעה 17:30 הבחינה הסיירת המשוריינת "בלק פרינס", שהייתה במסך הקדמי של ג'ליקו, בסיירת "פאלמות'", שהייתה חלק מכוח הסיור של ביטי. היה זה הקשר הראשון בין שני חלקי הצי הבריטי, שהלכו וקרבו זה לזה. הכוח הבריטי הראשון שיצר מגע עם הצי הגרמני היה שייטת סיירות המערכה של אדמירל משנה הוראס הוּ‏דהוּד. ג'ליקו הורה להוד, עוד בתחילת הקרב, לצאת לעזרתו של ביטי, אך הוד לא הצליח למצוא אותו. כעת, בשעה 17:38, נתקלה הסיירת הבריטית "צ'סטר", שהייתה בכוח המיסוך של הסיירות הבריטיות והפליגה לפניהן, בכוח הסיור הקדמי הגרמני, בפיקודו של אדמירל משנה בדיקר. הראות הייתה גרועה, עקב ערפל ואובך, והבריטים לא היו בטוחים מי האוניות שמולם; הגרמנים, שזיהו את יריביהם נכונה, הטעו אותם על ידי איתות בריטי, ו"צ'סטר" התקרבה עוד יותר. אז פתחו הגרמנים באש על האונייה הבריטית, והסבו לה נזק כבד. ואולם, גם הגרמנים לא ידעו מי עומד מולם; מתוך האובך והערפל הגיחו סיירות המערכה של הוד, והמטירו אש כבדה על הסיירות והמשחתות הגרמניות. הסיירת הגרמנית "ויסבאדן" נפגעה קשות, ונעצרה במקומה, בעוד חברותיה נמלטות לכיוון הסיירות של היפר. היפר שלח לעזרתן כוח של משחתות וסיירות, ואלה הותקפו על ידי משחתות וסיירת בריטית. התפתח קרב מבולבל, שבו ניסו הגרמנים לגבור על התותחים הכבדים של הוד בעזרת טורפדו, אך הבריטים הצליחו לחמוק מהם, במחיר של משחתת אחת, "שארק" שהוטבעה.‏‏{{הערה|1=‏MassieMassie, pp. 607 - 609.‏}}
 
במקביל, חידשו ביטי ואוון תומאס את הקרב מול הגרמנים הקרבים, שעדיין לא היו מודעים לעובדה שהצי הגדול קרוב מאוד אליהם. ביטי החל לפנות לצפון מזרח, במטרה להטעות את הגרמנים ולמנוע מהם זיהוי מהיר של צי אוניות המערכה הבריטיות, והוד נע בכיוונו של ביטי, כדי לחבור אליו ולתפוס את מקומו בטור. שני הציים העיקריים היו קרובים מאד זה לזה; השלב העיקרי של הקרב, קרב אוניות המערכה, עמד להתחיל.
 
==שלב שני: קרב אוניות המערכה==
ג'ליקו קיבל את ההודעה על איתורו של צי האויב יחד עם ביטי. הוא הורה לאוניותיו להגביר מהירות, והתקדם דרומה. כעת היה עליו לקבל החלטה גורלית: כיצד לפרוש את הצי שלו. הצי נע במבנה של טורים; כדי להיכנס לקרב, היה על הצי לעבור למבנה של טור ארוך, כדי שכל תותחי האוניות יוכלו לירות. השאלה הייתה לאן לפרוש את הטורים - לימין, כלומר מערבה, או לשמאל, מזרחה. ההכרעה הייתה גורלית, שכן פרישה לא נכונה של הצי הייתה עלולה להביא אותו למצב שבו הגרמנים יהיו אלה ש[[חציית ה-T|יחצו את ה-T]] הבריטי, ולא להפך, כפי שרצה ג'ליקו. לרוע המזל, לא סיפק ביטי במשך השעה הקרובה כל נתונים על האויב: מיקומו, כיוון הפלגתו ומהירותו. כל אלה היו חשובים מאד לג'ליקו כדי לקבל את ההחלטה. כאשר החל ביטי להעביר הודעות, בשעה 18:00 בערך, לא היו אלה ברורות. יחד עם זאת, ג'ליקו קיבל את ההחלטה הנכונה, ובשעה 18:15 הורה לצי שלו להסתדר בטור שמאלה, מזרחה. שר הפליג ישירות, בניצב לקו הבריטי המתארגן.
 
===הקרב של הוּד ‏ושלושל הסיירות המשוריינות הבריטיות===
[[קובץ:HMS Invincible (1907) British Battleship.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אה"מ "אינבינסיבל"]]
בנוסף לראות הגרועה, שמנעה ממנו לראות את הצי הבריטי ולחוסר המידע המודיעיני, הוסחה דעתו של שר גם בשל המשך ההיתקלות בין סיירות המערכה של הוד לסיירות הגרמניות. שתי סיירות משוריינות בריטיות, "ווריור" ו"דיפנס", שהיו במסך הקדמי של הבריטים, זיהו את הסיירת הגרמנית הפגועה, "ויסבאדן", אשר נפגעה, כזכור, על ידי סיירות המערכה של הוד. בתוך כל ההתארגנות של הצי הגדול, כאשר עשרות אוניות תמרנו כדי להיערך במיקומן המחודש, זינקו שתי הסיירות אל האונייה הגרמנית הפגועה. לרוע מזלן, גילו שתי האוניות הבריטיות שהן נמצאות תחת אש תותחי אוניות המערכה הגרמניות, שכבר היו קרובות מאד למקום. "דיפנס" ספגה מיד שורת פגיעות, התפוצצה וטבעה על כל 903 אנשיה. ל"ווריור" היה יותר מזל; אף על פי שנפגעה, לא השלימו הגרמנים את המלאכה, מכיוון שנקרתה להם מטרה גדולה יותר‏‏יותר.{{הערה|1="ווריור" החלה לחזור לנמל הבית שלה, ובשלב מסוים גם נגררה. לאחר כמה עשרות שעות של מאבק, לא הצליחו אנשי צוותה להצילה, והיא טבעה.‏}} אוניית המערכה "וורספייט", שהייתה בשייטת של אוון תומאס, נפגעה במערכת ההיגוי שלה, ולא ניתן היה לשלוט על תנועתה. האונייה החלה לנוע במעגל, ואוניות המערכה הגרמניות החלו לירות עליה. אף על פי ש"וורספייט" נפגעה משלושה עשר פגזים כבדים, שרדה האונייה הבריטית את הקרב והצליחה לחזור לנמל בכוחות עצמה.‏‏{{הערה|1="וורספייט" תוקנה וחזרה לשירות; הקריירה שלה נמשכה עד [[1950]], והיא שירתה לאורך כל מלחמת העולם השנייה, והייתה האונייה שזכתה למספר הרב ביותר של עיטורי קרב מכל אוניות הצי המלכותי אי פעם.‏}}
 
במקביל, חבר הוד לסיירות המערכה של ביטי, והכוח המשולב של סיירות המערכה הבריטיות החל להמטיר אש כבדה על אוניותיו של היפר, שהפליג כחלוץ לפני הצי הגרמני. בתחילה הצליחו הבריטים לפגוע בכמה מסיירות המערכה הגרמניות; "לוצוב", אוניית הדגל של היפר, נפגעה כה קשה עד שהיפר נאלץ לעבור ממנה למשחתת. ואולם, בשעה 18:33 נפגעה אוניית הדגל של הוד, "אינבינסיבל", ממטח פגזים שנורה מהסיירות הגרמניות "לוצוב" ו"דרפלינגר". "אינבינסיבל" התפוצצה וטבעה; מצוותה שרדו 6 אנשים בלבד, לעומת 1,020 שטבעו, בכללם אדמירל משנה הוד‏‏הוד.{{הערה|1=‏MassieMassie, pp. 617 - 618.‏}}
 
===קרב אוניות המערכה===
שורה 121:
 
==="דהרת המוות", הגרמנים מנתקים מגע===
שר הבין שהוא נמצא בסכנה גדולה מאד. הבריטים היו כעת במצב שבו היו יכולים להשמיד את כל אוניות המערכה הגרמניות, גאוותה של גרמניה. צי אוניות המערכה הגרמניות לא היה קריטי לגרמניה כמו שהיו אוניות המערכה הבריטיות חשובות לבריטניה, אך המכה המורלית הייתה עלולה להיות חמורה. שר החליט ששימור אוניות המערכה הוא המטרה החשובה ביותר, גם במחיר אובדנן של אוניות אחרות. הוא הורה לסיירות המערכה הגרמניות לתקוף את הצי הבריטי, ובמקביל הורה שר לאוניות המערכה, בפעם השלישית באותו קרב, לפנות 180° ולנתק מגע. הפעם לא נעשתה הפנייה בצורה חלקה כל כך, בשל האש הבריטית הכבדה, אך למרותאף על פי שהמבנה הקרבי של אוניות המערכה הגרמניות החל להתפורר, הצליח שר לנתק מגע.
 
סיירות המערכה הגרמניות הסתערו על הטור הבריטי, תחת אש כבדה, במה שנקרא לאחר מכן "דהרת המוות". האוניות הגרמניות היו כבר פגועות מהקרב עם הסיירות הבריטיות ומאש אוניות המערכה הבריטיות, וכעת היו נתונות לאש כבדה ביותר. הן ניצלו על ידי הוראה נוספת של שר: כמה דקות לאחר שהורה לסיירות המערכה שלו לתקוף את הבריטים, הורה שר לשייטות המשחתות להסתער אל הצי הבריטי ולתקוף אותו בטורפדות. סיירות המערכה הגרמניות הצליחו לחמוק, אך ניזוקו קשות.
שורה 129:
==קרב הלילה==
[[קובץ:Jutland torpedoboat firing.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ספינת טורפדו גרמנית יורה טורפדו בזמן קרב יוטלנד]]
שני הציים נעו עתה דרומה, כאשר נתיביהם הובילו אותם למפגש. ואולם, ג'ליקו החליט שלא לסכן את אוניותיו בקרב לילה, מכיוון שחשש שלגרמנים עדיפות בתחום זה (דבר שהסתבר כהחלטה נכונה, לאור המשך הקרב בלילה). ג'ליקו העריך ששר יפליג אל בסיסיו בפתח נהר [[אמס]], ולפיכך הורה לאוניותיו להיערך במבנה הגנתי ללילה, ולנוע בכיוון זה, במטרה לחסום את דרך הנסיגה של שר חזרה לבסיסיו. ג'ליקו קיווה שיצליח למצוא שוב את הכוח הגרמני עם עלות השחר, ואז להנחיל לו תבוסה מוחצת. הייתה אפשרות נוספת, דחוקה יותר, והיא שהגרמנים ינסו לפנות לכיוון ריף הורנס (Horns Reef), שונית הנמצאת סמוך לחוף חצי האי יוטלנד‏‏יוטלנד,{{הערה|1=‏{{coord|55|31|47|N|7|54|22|E|display=inline|type:isle}}}}, ומשם ינועו לאורך החוף דרומה, כשהם מוגנים על ידי שדות המוקשים שהשתרעו לאורך החוף. כדי למנוע אפשרות כזו הורה ג'ליקו לכוחות הקלים יותר שבפיקודו, משחתות וסיירות, לסייר מצפון לו - כלומר, בחלקו האחורי של הטור הבריטי, ולדווח על פעילות כזו. ג'ליקו גם קיווה שאם אכן יחליטו הגרמנים לנוע בדרך זו, יוכלו המשחתות לבלום אותן באמצעות ירי טורפדות.
 
שר בחר בדיוק באפשרות זו, והחליט לנוע לכיוון שונית הורנס. למזלו של שר, רוב האוניות הבריטיות שנתקלו בו לא דיווחו לג'ליקו על המתרחש. הדיווחים הבודדים ב[[קשר רדיו]] שאכן היו לא נקלטו ב[[אוניית דגל|אוניית הדגל]] של ג'ליקו; ייתכן והדבר נגרם בשל [[לוחמה אלקטרונית|חסימות קשר]] שהגרמנים הפעילו. המשחתות גם לא הצליחו לנצל את רוב ההזדמנויות שנקרו בפניהן כדי לתקוף את האוניות הגרמניות, למרות ציפיותיו של ג'ליקו. האדמירל הבריטי ואנשי צוותו גם לא הבינו שמטחי הירי וההתפוצצויות שהם רואים מצפון להם הם לחימה של המשחתות באוניות המערכה הגרמניות; הם סברו שהמדובר בקרב בין ספינות הטורפדות הגרמניות והמשחתות הבריטיות. גם אוניותיו של אוון תומאס, שהיו בחלקו האחורי של הצי הבריטי, הבחינו באוניות המערכה הגרמניות החומקות, אך רב החובל של אוניית המערכה "אה"מ מלאיה" החליט, על דעת אוון תומאס, שלא לפתוח באש; שניהם לא דיווחו על כך לג'ליקו, מתוך הנחה שהוא מודע למצב ומתוך חשש שדיווח בקשר רדיו יחשוף את מיקומם.
שורה 136:
כבר בשלב מוקדם של הקרב התערער אמונו של ג'ליקו באמינות המסרים המודיעיניים שהועברו אליו על ידי [[האדמירליות]], זאת לאחר שגילה שהצי הגרמני יצא לים, בניגוד למסר המודיעיני שקיבל על פיו נמצאים הגרמנים בנמל. המפענחים ב[[חדר 40]] המשיכו בפיענוח מסרים במשך הקרב, אך הקצינים האחראים עליהם טיפלו בהם ברשלנות, ומנעו מג'ליקו מידע חיוני.
 
בשעה 21:58 קיבל מסר מהאדמירליות, על פיו האויב נמצא מדרום מערב לו. לג'ליקו היה ברור שהמסר מוטעה, שכן האויב נצפה מצפון מערב לו. אמונו של ג'ליקו בידיעות המודיעיניות התערער עוד יותר, וכעת חש שאינו יכול יותר לסמוך על המודיעין. לפיכך, בשעה 22:41, כאשר קיבל ג'ליקו את המסר שהגרמנים החלו לנוע לכיוון שונית הורנס, לא האמין לו. ואולם, מסרים שהיו יכולים להחזיר את אמונו של ג'ליקו בידיעות המודיעיניות, ולתת לו את המידע הנכון, לא הועברו לג'ליקו: ידיעה שעל פיה דרש שר סיור של [[צפלין|צפלינים]] מעל שונית הורנס עם שחר לא נשלחה אליו, וכך גם פענוח המסר של שר לשייטות המשחתות להתאסף ליד שונית הורנס עד השעה 2:00 - גם פענוח זה לא הועבר לג'ליקו. בסך הכל לא הועברו לו שמונה הודעות מעין אלו; הקצין באדמירליות שהיה אחראי על מחדל זה תייק אותן בצורה מסודרת בתיק המתאים, אך לא חשב להעביר אותן הלאה.‏‏{{הערה|1=‏MassieMassie, p. 641 - 642.‏}}
 
===ההיתקלויות במהלך קרב הלילה‏‏הלילה===
למרות העליונות הגרמנית בקרב הלילה, היה מהלכו מבולבל ולא ברור כמו בקרב היום. ההיתקלות הראשונה הייתה בין שייטות של סיירות; הסיירת הבריטית "סאות'האמפטון" נפגעה מאש כבדה של הגרמנים, אך הצליחה לשגר טורפדו ולהטביע את הסיירת הגרמנית "פראונלוב" על כל צוותה, למעט חמישה ניצולים.
 
[[קובץ:HMSSpitfireJutlanddamage.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המשחתת הבריטית "ספיטפייר" לאחר שהתנגשה באוניית המערכה הגרמנית "נאסאו"]]
מן השעה 23:20, ועד לשעה 2:15 בערך, תקפו משחתות בריטיות את צי המערכה הגרמני, באמצעות טורפדות. המתקפות היו בטווח קצר מאד, לעתים לא יותר מקילומטר אחד, ובהן טובעו חמש משחתות בריטיות ואחרות ניזוקו. מאידך, הסיירת הקלה הגרמנית "רוסטוק" נפגעה קשות וטבעה לאחר כמה שעות, ואוניית המערכה [[פרה דרדנוט]] "פּ‏‏וֹ‏מֶ‏רןפּוֹמֶרן" נפגעה מטורפדו, התפוצצה וטבעה, ועמה כל אנשי צוותה (844 קצינים ומלחים). הקרב התנהל במהומה ובחוסר סדר, בשל הלילה שסביב, וחוסר הוודאות של כל צד לגבי זהות האוניות שמולו. בתוך המהומה התנגשו שלוש משחתות בריטיות זו בזו, ואוניית המערכה הגרמנית "נאסאו" התנגשה במשחתת הבריטית "ספיטפייר"; "נאסאו" לא הייתה יכולה לירות ישירות במשחתת הבריטית מתותחיה הכבדים מכיוון שלא ניתן היה להנמיך אותם די הצורך, אך ההדף מעצם הירי כאשר שתי האוניות צמודות זו לזו גרם לאונייה הבריטית נזק רב. למרות הנזק הצליחה "ספיטפייר" לשוב לבסיסה. קטע באורך שלושה מטרים נפער בצידה של "נאסאו", ובשל כך נאלצה להנמיך את מהירותה ל-15 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]]. לוחות הצד של האונייה הגרמנית נותרו על סיפון האונייה הבריטית.
 
סיירת גרמנית נוספת, "אלבינג", התנגשה באוניית המערכה "פוזן". "אלבינג", שכבר נפגעה לפני כן בקרב, נפגעה קשות בהתנגשות, וטבעה בשעות הבוקר המוקדמות.
שורה 159:
 
{| class="wikitable"
! !! הצי הגדול [[קובץ:Naval Ensign of the United Kingdom.svg|70px|גבול]]!! צי הים הפתוח [[קובץ:War Ensign of Germany 1903-1918.svg|70px|גבול]]
|-
| אוניות מערכה || 0 || 0
שורה 179:
|}
 
תוצאה זו הלהיבה מאד את הציבור בגרמניה. ה[[קייזר]] [[וילהלם השני, קיסר גרמניה|וילהלם]] כינה את הקרב "קרב ה-1 ביוני של הים הצפוני", על שם "קרב ה-1 ביוני המהולל" (Gloriuos First of June), הקרב הימי הראשון בין בריטניה ו[[צרפת]] ב[[המלחמות הנפוליאוניות|מלחמות הנפוליאוניות]].‏‏{{הערה|1=‏KeeganKeegan, p. 176.‏}} הקייזר אמר לפקודיו[http://www.battle-of-jutland.com/jutland-short-consequences.htm]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=...הארמדה הבריטית החזקה הופיעה לבסוף, והצי שלנו היה מוכן לקרב. מה קרה? הבריטים הובסו. אתם פתחתם פרק חדש בהיסטוריה העולמית.}}
 
שורה 203:
 
תומכיו של ג'ליקו טענו מנגד, שמטרתו העליונה של ג'ליקו הייתה שמירה על כוחו של הצי הבריטי. השמדת הצי הגרמני הייתה מטרה משנית בחשיבותה. לג'ליקו כבר הייתה שליטה בשדה הקרב, והגרמנים החלו לסגת ממנו; לא היה כל היגיון בנטילת סיכון של השמדת מספר רב של אוניות בריטיות, כאשר הצי הבריטי נמצא ביתרון מספרי וטקטי. ג'ליקו עצמו כתב לאדמירליות זמן רב לפני הקרב מכתב, ובו הציג את תפיסתו, כי כדי לחמוק ממתקפת טורפדו בקרב עתידי הוא יפנה את הצי לאחור; האדמירליות אישרה את תפיסתו של ג'ליקו, שהייתה מקובלת בכל הציים הגדולים באותה תקופה. ג'ליקו גם חשש שפנייה של האויב לאחור נועדה לפתות אותו לנוע לכיוון מארב של צוללות ומוקשים; מפקדיו באדמירליות קיבלו גם תפיסה זו. תומכיו של ג'ליקו הזכירו עוד, שכישלון של ג'ליקו היה עלול לגרום לתבוסה של בריטניה במלחמה; כפי שאמר [[וינסטון צ'רצ'יל]], ג'ליקו היה האדם היחיד, משני הצדדים, שיכול היה להפסיד את המלחמה באחר צהריים אחד. ג'ליקו לא היה יכול לקחת שום סיכון במצב זה.
 
תומכיו ומעריציו של ביטי ראו בו מעין [[הוריישו נלסון|נלסון]] חדש, שהיה ראוי לנצח בקרב, לולא המשגים שעשה ג'ליקו. ביטי, כך טענו תומכיו, הוביל את הצי הגרמני למלכודת, אך ג'ליקו לא ידע לנצל את המצב. מנגד, ביקרו תומכיו של ג'ליקו את ביטי בחריפות. לטענתם, רשלנותו של ביטי היא זו שהביאה לכישלון בקרב. ביטי היה אחד מהאדמירלים הנערצים בצי הבריטי, אדם אמיץ לב ומנהיג כריזמטי, אך הוא כשל בעימות בשלב הראשון של הקרב מול סיירות המערכה של היפר, ובכך איבד יתרון אפשרי. כישלונו הגדול ביותר היה בכך שלא סיפק לג'ליקו את המידע על מיקומו, מהירותו וכיוונו של האויב.
 
שורה 230:
 
==קישורים חיצוניים==
*{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.worldwar1.co.uk/jutland.html אתר מפורט עם מפות טובות על קרב יוטלנד]
* [http://www.battle-of-jutland.com/ תיאור טוב של הקרב, עם מפות סכמתיות אך טובות וברורות]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קרב_יוטלנד"