פנחס גולן – הבדלי גרסאות

תכונות אלה מאפיינות גם את ציורו השני המובא בזה, "''' ללא כותרת''' ". זהו ציור המצביע כבר גם על רמת התייחסות הגותית מלוטשת וכמעט ישירה לנושאים המרכזיים האחרים ביצירתו. הסדק אינו סתם סדק וניתן להכביר מלים מדימויים שונים שלו מרובה קטלני ועד לנר זיכרון שלהבתו חורכת. ואילו מבחינה אחרת כמו ביקש האמן ליצור תחילתה של שריפה מכלה גם זיכרונות מעיקים, או כמי שמתכוון לזיק מעולם מואר הממשיך בשלו כאילו השטן לא רקד בתוכנו את ריקוד הזוועות שלו.

בדברי האומן על תערוכת "פרחים וקוצים מאדמת ארץ ישראל" אמר פנחס כי קבוצה זו של העבודות נוצרה מן המשקע של התקוות הגדולות ומן האכזבות. הוא אף מוסיף ומתאר כי יצירת קבוצת עבודות זו נוצרה מן השוקת ששתינו ממנה בשקיקה וזו מתגלית כבר כשבורה, מן הפשטות של ראשית המדינה – עד לפאר והברק המסנוור. אפשר לומר לעתים גם מעוור, לפחות את המצפון. מן הדלתות שגם בלילות לא ננעלו בדירות של "[[תל אביב]] הקטנה" – עד לפריצות הרב בריח והפלדלת. מן התרבות של מיץ תפוזים והגזוז – עד לשכרות בבילויי סוף שבוע, בהן דמו של נרצח מתערבב בקיאו של שיכור, ומן הברק המסנוור שהוזכר לעיל, גם בוקע הריק והקור והכל מוטל בספק, אך מנגד חמימותה של "המלאות" התקועה בעבר, כאן אין ספקות כי אין צורך בהוכחות. הבעיה שהקיום האנושי התקין אפשרי רק בתווך שבין שני הקצוות של ספקטרום האפשרויות - אין חיים באש אך גם לא בקיפאון. '''"ומפני חטאנו – הרי כבר- גלינו מארצנו"'''. אלא שהכל שאלה של המקום ממנו אתה צופה והמפה לפיה אתה מנסה לנווט: האם זו מפת הארץ מן הגלובוס הזה או, מין העולמות העליונים, אשר מובילה רק לשם, ובשאלה מה עניינו של כל זה לאמנות , אזכיר רק שתי התבטאויות:

* 1995 [[מוזיאון בר דוד]], קיבוץ [[בר-עםברעם]]

* "אדם באמונתו", מוזיאון בר דוד, קיבוץ [[בר-עםברעם]]

*[[מוזיאון הגר"א מדינה יהודית]] , וילנה, ליטא.