חוק העמותות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה חקיקתית: פרק חדש |
|||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=חוק המסדיר את הקמתן ופעילותן של עמותות בישראל|אחר=חוק המטיל על עמותות חובה לדווח על תרומה מישות מדינית זרה|ראו=[[חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה]]}}
'''חוק העמותות, תש"ם-1980''' הוא [[חוק]] המסדיר את הקמתן ופעילותן של [[עמותה|עמותות]] בישראל. החוק אושר בכנסת ב-[[28 ביולי]] [[1980]] ונכנס לתוקף ב-[[1 באפריל]] [[1981]]. לפני שחוקק חוק העמותות
==תמצית החוק==
שורה 24:
פרק ח' עוסק ברישומן כעמותות של אגודות, שנוסדו לפני חקיקת חוק זה לפי החוק העות'מאני על האגודות.
==היסטוריה חקיקתית==
לפני שחוקק חוק העמותות, המבנה ה[[תאגיד]]י הדומה לעמותה היה [[אגודה עות'מאנית]], בהתאם לחוק האגודות העות'מאני. על חוק זה נמתחה ביקורת בפסקי דין ובידי משפטנים, וחלק מהוראותיו היו בבחינת [[אות מתה]]. עקב כך הגישה הממשלה שלוש פעמים הצעות חוק להחלפת החוק העות'מאני,{{הערה|
* [https://www.nevo.co.il/law_html/law17/PROP-0219.pdf הצעת חוק העמותות, תשט"ו-1954], ה"ח 219 מ-5 בדצמבר 1954.
* [https://www.nevo.co.il/law_html/law17/PROP-0631.pdf הצעת חוק העמותות, תשכ"ה-1964], ה"ח 631 מ-26 באוקטובר 1964.
* [http://fs.knesset.gov.il//9/law/9_ls1_290777.PDF הצעת חוק העמותות, תשל"ט-1979], ה"ח 1392 מ-18 במרץ 1979.}} והשלישית שבהן הבשילה לחוק העמותות. דברי ההסבר להצעת החוק הציגו את הצורך בחקיקתו:{{הערה|[http://fs.knesset.gov.il//9/law/9_ls1_290777.PDF הצעת חוק העמותות, תשל"ט-1979], ה"ח 1392 מ-18 במרץ 1979}}
:עיקרו של החוק המוצע הוא הסדרת ייסודם, ארגונם ופעולתם של ארגונים שהוקמו לא לשם חלוקת רווחים או פעילות כלכלית בדרך כלל, אלא למטרות ציבוריות בלבד, כגון צדקה, דת, עזרה הדדית, תרבות, מדע, פעילות חברתית וכו'.
:אופן ארגונם ופעולתם של ארגונים מסוג זה מוסדר עדיין בחוק העותמאני על האגודות משנת 1909, והנסיון הוכיח שאין הוראותיו מתאימות לתנאים השוררים כישראל, שיש בה ארגונים ציבוריים רבים, מגוונים ומפותחים.
:החוק העותמאני קובע לכאורה חופש התאגדות מלא: די לפיו בהודעה למשרד הממשלתי המתאים על הקמת האגודה. מצד אחר, הוא מאפשר התערבות רבה של המשטרה בפעולותיה של האגודה, והוא אוסר על ייסוד אגודות ומפלגות על בסיס לאומי.
:אולם התקלה העיקרית שבחוק העותמאני היא שאופן ניהול האגודה מבחינה כספית אינו מוסדר כלל, והחוק איננו דורש ממנה הכנת מאזנים ודו"חות כספיים, ואף לא הגשת חשבונותיה לבקורת. מצב זה פתח פתח לשימוש לרעה באפשרות להתאגד בצורה זו, כגון עריכת מגביות ואיסוף כספים לצרכים פרטיים ומשפחתיים במסווה אגודה שמבליטים את היותה "רשומה כדין".
:אף לא הוסדרה כלל שאלת הפירוק של אגודה עותמאנית, כניגוד לכללים הברורים המסדירים את פירוקם של תאגידים משפטיים אחרים ([[חברה (תאגיד)|חברה]], [[שותפות]], [[אגודה שיתופית]]) ואת [[פשיטת רגל|פשיטת הרגל]] של יחידים. דבר זה גרם לשתי תוצאות בלתי רצויות:
::(א) באופן רשמי קיימות במדינה אלפי אגודות שלמעשה אינן פעילות מזה זמן רב;
::(ב) העדר פרוצדורה מחייבת לפירוק אגודה עותמאנית שאינה משלמת את חובותיה גורם להונאה של נושים, אשר לעתים קרובות הם עובדים של האגודה עצמה.
==לקריאה נוספת==
* דוד א' פרנקל, '''דיני עמותות בישראל''', מהדורה שנייה, הוצאת פרלשטיין-גינוסר, 2012.
* גמליאל שפירא, "הזכות להתאגד וחוק העמותות", '''[[הפרקליט]]''', תש"ם-1980, עמ' 558–571.
==קישורים חיצוניים==
| |||