ארווין ינקה – הבדלי גרסאות

|דרגה={{דרגה|גנרל-אוברסט (ורמאכט)}} [[דרגות הוורמאכט|גנרל אוברסט]] ([[וורמאכטורמאכט]])

|תפקידים צבאיים=מפקד הדיוויזיה ה-389 {{ש}} מפקד [[הקורפוס הרביעי (ורמאכט)|הקורפוס ה-4]] {{ש}} מפקד הקורפוס ה-82 {{ש}} מפקד [[הארמייה ה-17 (וורמאכטורמאכט)|הארמייה ה-17]]

עם פרוץ המלחמה היה ינקה מפקד אגף האפסנאות של [[הארמייה השמינית (ורמאכט)|הארמייה השמינית]], והשתתף עימה ב{{ה|מערכה בפולין}}. באוקטובר [[1939]] מונה ינקה למפקד אגף האפסנאות של חזית המזרח, ובנובמבר הועלה לדרגת גנרל מיור. במאי [[1940]] מונה ינקה למפקד אגף האפסנאות של [[הארמייה התשיעית (ורמאכט)|הארמייה התשיעית]], ובקיץ [[1940]] מונה למפקד אגף האפסנאות של אזור [[פריז]], ולאחר מכן למפקד אגף האפסנאות של חזית המערב וב-[[1 בנובמבר]] [[1941]] הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-[[1 בפברואר]] [[1942]] מונה למפקד הדיוויזיה ה-389, ולחם עימה במתקפת הקיץ הגרמנית, כחלק מהקורפוסים ה-8 וה-11 לסירוגין במסגרת [[הארמייה השישית (וורמאכטורמאכט)|הארמייה השישית]]. על תפקודו בקרבות קיבל ינקה ב-[[9 באוקטובר]] [[1941]] את עיטור [[צלב הברזל|צלב האבירים של צלב הברזל]].

ב-[[1 בנובמבר]] [[1942]] מונה ינקה למפקד [[הקורפוס הרביעי (ורמאכט)|הקורפוס ה-4]], שהיה חלק מהארמייה השישית, במקום [[ויקטור פון שבדלר]] שפרש בעקבות פציעה, ולחם עמו ב[[קרב סטלינגרד]], וב-[[1 בדצמבר]] [[1942]] הועלה לדרגת גנרל חיל ההנדסה. ב-[[2 בינואר]] [[1943]] קיבל ינקה את עיטור הצלב הגרמני בזהב, וב-[[17 בינואר]] [[1943]] נפצע ינקה והוטס אל מחוץ לכיס [[סטלינגרד]]{{הערה|ובכך היה לאחרון הקצינים הבכירים שעזב את כיס [[סטלינגרד]]}}, ובמקומו מונה למפקד הקורפוס [[מקס פפר]].