אורן הצנובר – הבדלי גרסאות

[[קובץ:פסיפס בית הכנסת השומרוני סמארה 10.JPG|250px|ממוזער|אורן הצנובר ב[[פסיפס]] מהמאה ה-4 לספירת הנוצרים מבית הכנסת השומרוני ב[[ח'ירבת סמארה (שומרון)|ח'ירבת סמארה]] ליד היישוב עינב (הפסיפס כיום במוזיאון השומרוני הטוב)]]

קיימת מחלוקת במחקר מהו מוצאו המקורי של העץ לאור העובדה שהעץ הוא אחד הראשונים שתורבת ונסחר, מחקרים הראו שמוצאו של הצנובר באירופה ולא באסיה, שכן הפעילות הקמביאלית (ע"ש שכבת קמביום, היוצרת תאים ב[[גזע (עץ)|גזע]]) התגלתה כתואמת [[אקלים]] אירופי לח ולא אסיאתי.{{הערה|1=יעל גרטי, [http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3214761,00.html איך מפשיטים צנוברים?], ynet}}. העץ גדל בר בסביבות אגן הים התיכון באזורי החוף באדמות חוליות ולדעת החוקרים אורן הצנובר גדל בארץ ישראל רק באופן תרבותי. מוסכם בין החוקרים שהאזכורים של האורן בדברי חז"ל, באמצעות הביטויים 'אצטרובלין' ו'בנות שוח' מתייחסים אל אורן הצנובר ולכן סבורים שכבר בתקופה הרומית, מהמאה הראשונה לסה"נ, גידלו את עצי אורן הצנובר בארץ ישראל. לדעת חוקר המקרא יהודה פליקס זוהי ה"תרזה" הנזכרת בתנ"ך (ישעיהו מ"ד י"ד). ב[[לבנון]] ניתן למצוא חורשות רבות של מין זה{{הערה|1={{צמח השדה|286}}}}. כיום לא ניתן למצוא בארץ [[עצים עתיקים בארץ ישראל|פרטים עתיקים]] יותר מעבר ל{{ה|מאה ה-19}}, הפרט הגדול ביותר מצוי ב[[הגנים הבהאיים בעכו|גנים הבהאיים]] ב[[עכו]], ונראה שה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] הם שחידשו את גידולו בארץ.

העץ [[תירבות צמחי בר|גדל בצורה מתורבתת]] מזה כ-6,000 שנה, בשל זרעיו האכילים. העץ שימש בעת העתיקה כגידול חקלאי וגם השתמשו בפרותיו בקטיף מן הבר. זרעיו, הצנוברים, שימשו למאכל כבר במצרים העתיקה כתבלין לבישול ושימשו למאכל גם ביוון וברומי בשל תכולת השמן הגבוהה שלהם. ישנן עדויות ל[[מסחר]] בו מזה זמן רב; שמו ב[[רומא העתיקה|תקופה הרומאית]] – "פינוס דומסטיקוס" – מעיד על כך. כיום נפוץ העץ במדינות רבות שיש בהן [[אקלים ים-תיכוני]], והוא מגודל ב[[אמריקה הצפונית]], ב[[דרום אפריקה]] ובאזורים ב[[אירופה]].