שירכוה – הבדלי גרסאות

'''שרכוה אסד אל-דין איובאיובּ שירכּוה בן שאד'י''' (בערבית: أسد الدين شيركوه بن شاذي), "ארי ההרים", היה דודו של ה[[מצביא]] והשליט ה[[אסלאם|מוסלמי]] הידוע [[צלאח א-דין|צלאח אל-דין]]. שרכוה, איש [[כורדים|כורדי]] המתואר במגוון המקורות כ"גוץ שמן", היה מדינאי ומצביא חשוב והכובש בפועל של [[מצרים]], הוא הביא עמו את אחיינו, צלאח אלא-דין, אשר עלה לגדולה לאחר מותו של שרכוה בשנת [[1169]].

שרכוהשירכּוה ואחיו נג'ם אלא-דין איובאיובּ היו בניו של שאד'י, יורש העצר של [[השושלת השדאדית]] אשר שלטה בפאתי [[ארמניה]]. לאחר מאבקים מרים ב{{ה|אימפריה הביזנטית}} והשתלטות מצד [[הסולטנות הסלג'וקית]], נפלה השושלת השדאדית בשנת [[1174]] ומשפחת איובאיובּ נדדה לעיר [[תכרית]], מקום לידתו של צלאח אלא-דין. נג'ם אלא-דין מונה למושל העיר, אך הוא ומשפחתו גורשו ממנה [[1138]], לאחר ששרכוהששירכּוה הרג בעיר אדם [[נצרות|נוצרי]]. מקובל כי בערב גירושם מהעיר נולד צלאח אלא-דין. משפחת איוב עברה לשטח ההשפעה של ה[[סולטאן]] [[זנגי]] ששלט ב[[מוצול]]. שני האחים שירתו בצבאו של הסולטאן וסייעו בידו להכפיף את כל ארצות [[דמשק]] (מרחבי ה[[לבנט]] - [[סוריה]], [[לבנון]], [[ישראל]] ו[[ירדן]] של היום) לשלטונו. לאחר מכן, שירתו האחים את בנו של זנגי, השליט [[נור א-דין|נור אל-דין]], תחת שלטונו שימש שרכוה כמושל מוצול (אחיו משל ב[[בעלבכ]]). לימים, שניהם ניהלו את ה[[משא ומתן]] מול שליטי דמשק שאפשר את כניעת העיר בידי נור אלא-דין והפיכתה לבירתו, שם מילאו בני משפחת איוב, לרבות בניו הרבים של נג'ם אלא-דין ובהם צלאח אלא-דין, מגוון תפקידים פוליטיים ומנהליים. צלאח אלא-דין היה מנהל המשטרה (צאחב אלא-שרטה) ואילו שרכוהשירכּוה היה שר הצבא.

בשנת [[1163]] שידל שרכוהשירכּוה את נור אלא-דין לשלוח אותו ואת אחיינו, צלאח אלא-דין, למסע הרפתקני ב[[המדבר הסורי|מדבר הסורי]], מסביב ל[[ממלכת ירושלים הצלבנית]] העוינת, ומשם אל [[מצרים]] ה[[פאטמים|פאטמית]] העוינת אף היא. משם קרא ה[[וזיר]] דאז, [[שאוור]], לעזרתו של נור אלא-דין כדי שיסייע לו להפיל את השלטון הפאטמי הרופס ולהתמודד עם יריבו לשלטון, דירע'ם. בעזרתם של שבטי [[בדואים|בדווים]] ובמאמצים רבים הצליח שרכוהשירכּוה להוביל צבא גדול למצרים ולהבטיח את מעמדו בה וכן את מעמדו של שאוור.

עם זאת, ה[[ח'ליף]] הפאטמי עדיין ניצב על כסאו וגם שאוור פנה בינתיים אל מלך ה[[מסעי הצלב|צלבנים]], [[אמלריך הראשון, מלך ירושלים|אמלריק הראשון]] כדי שיפיל את שרכוהשירכּוה. אמלריק צר על כוחותיו של שרכוהשירכּוה ב[[בלבס]] בשנת [[1164]], אך באותו זמן נור אלא-דין הגיב ממקומו בסוריה כנגד נסיכות [[אנטיוכיה]] ואילץ את הצלבנים לסגת.

הצלבנים שבו למצרים עוד פעמיים ואף נחלו הצלחות צבאיות מול הכוח האיובי, בעיקר בהיעדרו של שרכוהשירכּוה ממצריםמצרים. באחת מפלישותיהם, בחורף של שנת [[1168]], הם הגיעו עד [[פוסטאט]] (שבה קבע שוואר את מושבו). שאוור הורה על פינוי העיר ועל שריפתה בעזרת "אלפיים כדי [[נפטא (תזקיק)|נפטא]]". אז קרא שוואר שוב לשרכוהלשירכּוה כדי שיושיע אותו - אך זמן קצר לאחר שובו של שרכוהשירכּוה למצרים, הוא הורה לאנשיו לרצוח את שאוור בביתו. שרכוהשירכּוה עצמו מת מאכילת יתר באחד ממשתאותיו, חודשיים לאחר מותו של שאוור. זהו ה[[ריק|וואקום]] הפוליטי שלתוכו נכנס צלאח אלא-דין, אחיינו של שרכוהשירכּוה, והפך לכובש ומנהיג בעל חשיבות בעולם האסלאמי והיו אלו אפוא הישגיו הפוליטיים של דודו שהביאוהו לידי כך.