ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אסד אל-דין איובּ שירכּוה בן שאד'יערבית: أسد الدين شيركوه بن شاذي), "ארי ההרים", היה דודו של המצביא והשליט המוסלמי הידוע צלאח אל-דין. שירכוה, איש כורדי המתואר במגוון המקורות כ"גוץ שמן", היה מדינאי ומצביא חשוב והכובש בפועל של מצרים, הוא הביא עמו את אחיינו, צלאח א-דין, אשר עלה לגדולה לאחר מותו של שירכוה בשנת 1169.

שירכוה
أسد الدين شيركوه بن شاذي
לידה המאה ה־12
Ayrarat, ממלכת ארמניה העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 במרץ 1169
קהיר, השושלת הפאטמית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הסלג'וקית, השושלת הפאטמית עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד וזיר השושלת הפאטמית (11691169) עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם סוני עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

שירכּוה ואחיו נג'ם א-דין איובּ היו בניו של שאד'י, יורש העצר של השושלת השדאדית אשר שלטה בפאתי ארמניה. לאחר מאבקים מרים באימפריה הביזנטית והשתלטות מצד הסולטנות הסלג'וקית, נפלה השושלת השדאדית בשנת 1174 ומשפחת איובּ נדדה לעיר תכרית, מקום לידתו של צלאח א-דין. נג'ם א-דין מונה למושל העיר, אך הוא ומשפחתו גורשו ממנה 1138, לאחר ששירכּוה הרג בעיר אדם נוצרי. מקובל כי בערב גירושם מהעיר נולד צלאח א-דין. משפחת איוב עברה לשטח ההשפעה של הסולטאן זנגי ששלט במוסול. שני האחים שירתו בצבאו של הסולטאן וסייעו בידו להכפיף את כל ארצות דמשק (מרחבי הלבנט - סוריה, לבנון, ישראל וירדן של היום) לשלטונו. לאחר מכן, שירתו האחים את בנו של זנגי, השליט נור אל-דין, תחת שלטונו שימש שירכוה כמושל מוסול (אחיו משל בבעלבכ). לימים, שניהם ניהלו את המשא ומתן מול שליטי דמשק שאפשר את כניעת העיר בידי נור א-דין והפיכתה לבירתו, שם מילאו בני משפחת איוב, לרבות בניו הרבים של נג'ם א-דין ובהם צלאח א-דין, מגוון תפקידים פוליטיים ומנהליים. צלאח א-דין היה מנהל המשטרה (צאחב א-שרטה) ואילו שירכּוה היה שר הצבא.

בשנת 1163 שידל שירכּוה את נור א-דין לשלוח אותו ואת אחיינו, צלאח א-דין, למסע הרפתקני במדבר הסורי, מסביב לממלכת ירושלים הצלבנית העוינת, ומשם אל מצרים הפאטמית העוינת אף היא. משם קרא הוזיר דאז, שאוור, לעזרתו של נור א-דין כדי שיסייע לו להפיל את השלטון הפאטמי הרופס ולהתמודד עם יריבו לשלטון, דירע'ם. בעזרתם של שבטי בדווים ובמאמצים רבים הצליח שירכּוה להוביל צבא גדול למצרים ולהבטיח את מעמדו בה וכן את מעמדו של שאוור.

עם זאת, הח'ליף הפאטמי עדיין ניצב על כסאו וגם שאוור פנה בינתיים אל מלך הצלבנים, אמלריק הראשון כדי שיפיל את שירכּוה. אמלריק צר על כוחותיו של שירכּוה בבלבס בשנת 1164, אך באותו זמן נור א-דין הגיב ממקומו בסוריה כנגד נסיכות אנטיוכיה ואילץ את הצלבנים לסגת.

הצלבנים שבו למצרים עוד פעמיים ואף נחלו הצלחות צבאיות מול הכוח האיובי, בעיקר בהיעדרו של שירכּוה מצרים. באחת מפלישותיהם, בחורף של שנת 1168, הם הגיעו עד פוסטאט (שבה קבע שוואר את מושבו). שאוור הורה על פינוי העיר ועל שריפתה בעזרת "אלפיים כדי נפטא". אז קרא שוואר שוב לשירכּוה כדי שיושיע אותו - אך זמן קצר לאחר שובו של שירכּוה למצרים, הוא הורה לאנשיו לרצוח את שוואר בביתו. שירכּוה עצמו מת מאכילת יתר באחד ממשתאותיו, חודשיים לאחר מותו של שוואר. זהו הוואקום הפוליטי שלתוכו נכנס צלאח א-דין, אחיינו של שירכּוה, והפך לכובש ומנהיג בעל חשיבות בעולם האסלאמי והיו אלו אפוא הישגיו הפוליטיים של דודו שהביאוהו לידי כך.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שירכוה בוויקישיתוף