נזיר (נצרות) – הבדלי גרסאות

הקהילה שהקים פכומיוס הייתה פופולרית ביותר והוקמו קהילות רבות הדומות לה. תוך שנות דור נוצרו כמה מאות קהילות כאלה, בעיקר במצרים, ומשם התפשטה התופעה ל[[ארץ ישראל]], [[סוריה]], [[צפון אפריקה]] ובסופו של דבר לשאר [[האימפריה הרומית]] שם היא נעשתה להיבט מרכזי של החיים ב[[ימי הביניים]]. בתחילה, מנזרים נחשבו כפועלים מחוץ לסמכות של השלטון הכנסייתי הרשמי, וכמובן גם מחוץ לשלטון האימפריאלי, ונוצר מתח בין הכמורה לבין המסדרים הנזיריים. ברומא עצמה לא התפתחו מנזרים כי הבישופים חששו ממסרים סותרים לנזירים שהיו תחת השפעת אב המנזר ולא תחת השפעת הבישופות.

 

 

בנוסף, החלה באיטליה וגאליה תופעה של הקמת מנזרים על ידי נשים, מנזרים אלו היו בעיקר בערים. הצטרפות למנזר אפשרה לנשים אלו את הפריבליגיה לא להינשא, וכך בנות אריסטוקרטיה יכלו להתחמק מנישואים כפויים שנועדו לחזק בריתות תוך כדי כך שזכו ביוקרה על הקרבתן. לפי ד"ר נירה פנסר{{הערה|1=[https://marvel.haifa.ac.il/univ/on_show_v1.lec_stud?no=240 דף מרצה של ד"ר נירה פנסר מאוניברסיטת חיפה]}}, הקמת מנזר נשים על אדמות המשפחה, הייתה דרך של משפחות לשמור על רכושן. במקרה של יורשת, האדמות היו אמורות לעבור כנדוניה למשפחת הבעל, אולם הקמת מנזר שבראשו עמדה כאם מנזר אחד מבנות המשפחה הייתה דרך למנוע חיזוק משפחה אחרת ושמירת הכוח והיוקרה בידי המשפחה שהקימה את המנזר וקבעה מי תהייה אם המנזר.