הרומח הקדוש – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Fra Angelico 027.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צידו של ישו נדקר, איור מאת [[פרה אנג'ליקו]] ([[1440]] לערך), המנזר ה[[דומיניקנים|דומיניקני]] של סאן מרקו, [[פירנצה]]]]

[[תמונהקובץ:Meister des Rabula-Evangeliums 002.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מיניאטורת [[צליבה]], [[הבשורה של רבולה]]]]

ההתייחסות ההיסטורית הראשונה אל הרומח נעשתה על ידי [[אנטונינוס מפלקנטיה]]. כאשר תיאר את המקומות הקדושים בירושלים, כתב, כי הוא ראה בבזיליקה של [[הר ציון]] את "עטרת הקוצים שבה אדוננו הוכתר ואת החנית שבה הוא נפגע בצדו"{{הערה|[[האנציקלופדיה הקתולית]]: [http://www.newadvent.org/cathen/08773a.htm "הרומח הקדוש"] {{אנגלית}}}}. אזכורים על המצאות הרומח בירושלים נמצאות אצל [[קאסיודורוס]] ואצל [[גרגוריוס מטור]], למרותאף על פי ששניהם לא ראו את הרומח במו-עיניהם. [[כרוניקון פסחלה]] מתאר שאחרי [[כיבוש ירושלים בידי הפרסים]] הרומח נלקח ל[[קונסטנטינופול]], שם הופקד בכנסיית [[איה סופיה]] ובתחילת [[המאה ה-10]] הועבר ל[[כנסיית הבתולה מפארוס]]{{אנ|Church of the Virgin of the Pharos}} שם הונח לצד חלק מ[[הצלב האמיתי]] ו[[שרידי קדושים]] אחרים.

אחרי נפילת קונסטנטינופול בידי ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]], שלח אותו ה[[סולטאן]] [[באיזיט השני]] ל[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס השמיני]] יחד עם מתנות נוספות על מנת שהאפיפיור יחזיק אצלו את [[ג'ם]]{{אנ|Sultan Cem}} שהיה אחיו (ויריבו) של הסולטאן. מאז שמור הרומח ברומא, תחת כיפת [[בזיליקת פטרוס הקדוש]].