ז'אן-בטיסט דה לאמארק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-([א-תֲֳִֵֶַָֹּּ])(?:‎|‏)+ +\1)
ויקישיתוף בשורה
שורה 4:
|תאריך לידה=[[1 באוגוסט]] [[1744]]
|תאריך פטירה=[[18 בדצמבר]] [[1829]]
|תמונה=[[תמונהקובץ:Jean-baptiste lamarck2.jpg|200px|מרכז]]
|כיתוב=
|תרומות עיקריות=פיתח תורת התפתחות, הנקראת היום "[[לאמארקיזם]]"
שורה 18:
ז'אן-בטיסט דה לאמארק נולד ב-[[1 באוגוסט]] [[1744]] ב[[כפר]] בזנטן לה פטי (Bezantin le-Petit) שבצפון צרפת. הוא היה הצעיר מבין 11 אחים ונצר למשפחה בעלת מסורת צבאית ארוכת שנים; אחיו הבכור נהרג בקרב במצור על ברחן אופ זום (Bergen op Zoom), ושני אחים נוספים היו עדיין במהלך שירותם הצבאי כשהיה לאמארק בשנות העשרה לחייו. בשנת [[1756]], בהיותו בן 12, החל ללמוד בבית ספר [[תאולוגיה|תאולוגי]] [[ישועים|ישועי]] ב[[אמיין]] (Amiens). ב-1761, לאחר מות אביו הצטרף לאמארק לצבא הצרפתי אשר לחם בגרמניה, בקרב הראשון שבו השתתף זכה לאות גבורה וקודם לקצין. לאחר הכרזת השלום בין צרפת לגרמניה ב-1763, שירת לאמארק במוצבים בדרום צרפת, עד שנפצע בתאונה ונאלץ לעזוב את הצבא.
 
עם שחרורו מהצבא החל לאמארק לעבוד כפקיד בנק בפריז ולאחר שצבר את הממון הדרוש החל בלימודי רפואה, שבהם התמיד במשך ארבע שנים. בזמן לימודי הרפואה פיתח לאמארק עניין רב במוזיקה. אולם התחום שאליו נמשך לאמארק יותר מכל היה הבוטניקה, תחום אותו למד ב"גני המלך" ("Jardin du Roi", הגנים הבוטנים המלכותיים, לימים "[[ז'רדן דה פלאנט]]") בפריז. הגנים שימשו כמרכז ללימודי רפואה ולחקר הטבע. לאמארק בלט מאוד בלימודיו, ואף זכה לתמיכה רבה מ[[ז'ורז'-לואי לקלרק דה בופון]], מדען צרפתי מהמובילים בתקופתו, מחבר היצירה המקיפה "ההיסטוריה של הטבע", אשר בין היתר סייע בעדו להתקבל ל{{ה|אקדמיה הצרפתית למדעים}}.
 
ב-1778, פרסם לאמארק את ספרו "פרחי צרפת" ("Flore Française") בשלושה כרכים. הספר זכה להערכה מקצועית רבה, הערכה אשר הקנתה ללאמארק משרה כעוזר בוטניקאי ב"גני המלך". יש לציין כי משרה זו לא הקנתה ללאמארק ביטחון כלכלי, ולמרות זאת, תוך שהוא חי בדוחק, החזיק לאמארק במשרה עד 1793. בשנה זו, לאחר הוצאתם להורג של [[לואי השישה עשר, מלך צרפת|לואי ה-16]] ו[[מארי אנטואנט]], עברו הגנים הבוטניים המלכותיים ארגון מחדש ונקראו, 'המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע' (Muséum National d'Histoire Naturelle) שכלל גם את ה"ז'רדן דה פלאנט". בראש המוזיאון עמדו שנים-עשר פרופסורים משנים-עשר תחומים מדעיים שונים, ולאמארק מונה לפרופסור האחראי להיסטוריית החרקים והתולעים - תחום יצורים עצום אשר היה תחת אחריותו. חקר חסרי החוליות שימש ללאמארק מקור נרחב לידע ולמחקר שגרר אחריו פרסום ספרים רבים.
 
בשנת 1801 פרסם את ספרו 'מערכת בעלי החיים חסרי החוליות' (Système des Animaux sans Vertèbres) ובשנת 1809 פרסם את ספרו "פילוסופיה זואולוגיה" (Philosophie Zoologique) ובו טבע לראשונה את המושג 'ביולוגיה' כחקר היווצרות החיים והחוקים שעל פיהם הם פועלים, בספר זה אף הציג לראשונה את רעיונותיו האבולוציונים, אשר נקראו בפיו 'תורת ההתפתחות' וכיום מכונים 'לאמארקיסיזם'. בין השנים 1815 ל 1822 פרסם את כרכי ספרו, "ההיסטוריה הטבעית של בעלי החיים חסרי החוליות" (Histoire Naturelle des Animaux sans Vertèbres) בו הציג את סיווגו של חסרי החוליות, סיווג מתקדם הרבה יותר מזה שהיה קיים בתקופה. הוא הפריד את קבוצות הסרטנים (Crustaceans), העכבישיים (Arachnids) והתולעים (Annelids) מהמשפחה הגדולה שהיו שייכים אליה קודם - החרקיים (Insecta).
 
למרות עבודותו המדעית החשובה לא זכה לאמארק במהלך חייו לכבוד לו זכו עמיתיו כדוגמת בופון ו[[קיוויה]] (Georges Cuvier). האחרון אף התנגד לתאוריה האבולוציונית שהועלתה על ידי לאמארק והשתמש בכוחו הפוליטי כדי לטעון נגדה. חייו של לאמארק לוו תמיד במאבק בעוני. זאת ועוד, ב-1818, איבד לאמארק את ראייתו ובילה את שנותיו האחרונות כעיוור אשר נתמך על ידי בנותיו. ב-18 בדצמבר 1829, נפטר לאמארק ונקבר בהלוויה צנועה בקבר מושכר. לאחר חמש שנות קבורה הועברה גופתו ממקום קבורתה המקורי וכיום, מקום קבורתו לא נודע.
שורה 33:
{{ציטוט|תוכן="The waters are, as it were, inhabited by animated molecules endowed with life-sustaining organs. These organs are perfect as those of larger animals, despite the more complex organization of the latter. Even these animated molecules reproduce constantly, indeed with far greater ease and speed. We can be certain that they occupy in nature a rank that is in no way equivocal, although less recognized."}}
</div>
 
לאחר פרסום "פילוסופיה זואולוגית", שכלל בתוכו סיווג בעלי חיים שלא היה כדוגמתו לפני פרסומו, המשיך לאמארק לחקור חסרי חוליות קיימים כמו גם מאובנים של חסרי חוליות. הוא פרסם את מחקריו בין 1815 ל-1822, בספרו בן ששת הכרכים 'ההיסטוריה הטבעית של בעלי החיים חסרי החוליות' (Histoire Naturelle des Animaux sans Vertèbres). סיווגו את חסרי החוליות הפך לסיווג הנפוץ והשימושי ביותר, והוא נפוץ עד ימינו.
 
שורה 48:
 
====התפתחות רצופה לאורך זמן====
סיווג האורגניזמים, בו עסק לאמארק במסגרת תפקידו במוזיאון הלאומי, הביאו להגיית רעיון ההתפתחות הרצופה, לפיו איבריהם וגופם של בעלי החיים הופכים מתקדמים יותר מדור לדור. כתוצאה מסיווג את האורגניזמים הסיק לאמארק שש מסקנות:
# ישויות אורגניות הן תוצרים של הטבע, ונוצרות במהלך תקופות זמן ארוכות מאוד.
# רק האורגניזמים הפשוטים ביותר נוצרים בבת אחת.
שורה 99:
* לאמארק העניק לבעלי החיים רצון והכרה - תכונות הקיימות רק בקרב בני אדם.
 
מבקר בולט נוסף של לאמרק היה [[צ'ארלס לייל]] (Charles Lyell), מחבר הספר "עקרונות הגאולוגיה", ומי שנחשב בעיני רבים לאבי תורת הגאולוגיה. גם לייל, בדומה לקיוויה, גרס בכך שלאמארק לא סיפק מספיק הוכחות אמפיריות אשר תומכות בתאוריה שלו וביקר את העובדה שחקר המאובנים בו עסק לאמארק לא הוכיח התפתחות רציפה של מינים לאורך זמן. גם לייל היה שותף לדעה לפיה לאמארק חצה את הגבול שבין עולם הטבע לבין עולם התרבות (בין הטבע לאדם) שכן גם הוא האמין כי האדם נפרד מעולם הטבע והחי.
שנים לאחר מותו של לאמארק, שינה לייל את עמדותיו והשתכנע בקיומה של אבולוציה, אולם הוא מעולם לא הודה כי נקט באי-צדק כלפי לאמארק. כתוצאה מביקורות אלו כלפי לאמארק, רוב הקהילה המדעית בראשית המאה ה-19 לא קיבלה את התאוריה שלו.
 
שורה 117:
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{הארץ|יותם פלדמן|פרופ' חוה יבלונקה הולכת הרבה מעבר לגנים כדי להסביר את האבולוציה|1072294|19 במרץ 09}}
 
 
{{מיון רגיל:לאמארק, ז'אן-בטיסט}}