הוא הלך בשדות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סיווג תבניות עדכון/שכתוב/השלמה*
←‏ניתוח העלילה: קישור פנימי לתלוש
שורה 17:
 
== ניתוח העלילה ==
מיקה ואורי מסמלים את האוכלוסיות השונות שמהן הורכב היישוב העברי בתקופה שלפני הקמת המדינה. אורי מסמל את דמות הצבר, בעל השורשים (בית, הורים), בעל הזיקה לאדמה ובעל תחושת שייכות, ואילו מיקה היא ניגודו המוחלט. היא הטיפוס הגלותי, הלא-צברי, [[התלוש בספרות העברית|התלוש]], שאינו מחובר לאדמה, ליישוב, ונעדר שורשים מחד וחזון מאידך. השיחה בין השניים נשמעת כשיח חירשים. היא מדברת על רצונה בפרטיות, בחדר או לפחות בפינה משלה. הוא מדבר על הטרקטור הנכסף, על ההתלבטות אם להפסיק לעבוד בבציר ולעבור לעבודה אחרת. לאורי חשובים הקיבוץ והחזון, והוא מביע זאת במוחצנות ובביטחון עצמי. מיקה לעומתו מושכת כלפי פנים, החדר, הפינה. יחסה לאורי חרד ורכושני כמעט כמו יחסה לחדר שלהם, והיא מתנגדת שילך לפלמ"ח. התנהגותה של מיקה היא זרה, בלתי אהודה בקיבוץ ובלתי מובנת. ההשוואה לאוכלוסיית [[ניצולי השואה]] שהגיעו לארץ, ולהתמודדותם עם החברה הצברית המחוספסת, היא בלתי נמנעת. בדומה לאותה אוכלוסייה, גם מיקה נדרשת לוותר על המרכיבים הגלותיים, "לשכוח הכול ולהתחיל מחדש", להסתגל למציאות החדשה תוך ויתור על זהותה הקודמת.
 
אורי, הבוחר להשתתף במבצע צבאי, מעדיף את חבורת הלוחמים על פני מיקה, וניתן לומר שהוא מעדיף את אהבת המולדת על פני אהבת אישה. מותו של אורי במהלך אימון, ולידת בנו, למיקה, אחרי מותו, עשויים להצביע על המחיר הכבד שמשלמת החברה הישראלית, מתוך הבנה ומוכנות, וחזון לעתיד טוב יותר.