הגנות במשפט הפלילי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 33:
{{הפניה לערך מורחב|הגנת אי שפיות}}
 
הגנת 'אי-השפיות' קובעת, כי אדם, שבעת המעשה היה לא היה שפוי בדעתו – בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי – והיה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או להימנע מעשיית המעשה (סעיף 34 ח' לחוק העונשין) – לא יישא אחריות בפלילים.
 
לשון אחר,: מבצע עבירה, אשר תקינות רוחו לקויה, עד כדי כך שהוא פועל ללא הבנה גמורה של כללי מציאות ה[[טבע]] או כללי מציאות ה[[חברה]] בה מעוגן מעשהו, והוא אינו מודע בזמן מעשה למהות התנהגותו או אינו מבין את הפסול במעשהו, ניטל כליל צביונו הפלילי של המעשה.
 
מכאן שלהקמת ההגנה על הנאשם להוכיח 3 תנאים:
שורה 42:
*שבעת מעשה הוא לא הבין את מעשהו, הפסול שבו,ואת היכולת להימנע ממנו;
 
להבדיל מהגנת 'העדר-השליטה' בה מצב הנאשם הוא של "שפוי בהיעדר רציהרצייה" – שיזוכה בדין, מצבו של נאשם בהגנת 'אי-שפיות הדעת' הוא של 'העדר רציהרצייה בהיעדר שפיות' ועל פי חוק [[חולה נפש|חולי הנפש]] {{הבהרה|על איזה חוק מדובר?}} מבצע העבירה יאושפז ב[[בית- חולים]] ל[[חולה נפש|חולילחולי נפש]].
 
==הגנת השכרות==