טומאת מדרס – הבדלי גרסאות

[[Fileקובץ:מדרס לטומאה ב.JPG|שמאל|ממוזער|250px|אשה בעת נדתה עומדת על שטיח בתוך [[מעלית]]. על ידי שימת רוב משקל גופה על השטיח, הופכת אותו למדרס טמאה]]

טומאה זו, נגרמת על ידי העברת טומאה מגוף חי לאובייקט אחר. אדם כאשר הוא זב, או אשה שהיא זבה או נידה או יולדת, שכוב/ה על חפץ המיועד למשכב או למושב - כמו [[מיטה]] המיועדת ל[[שכיבה]] או [[כיסא]] המיועד ל[[ישיבה (תנוחה)|ישיבה]], ובאופן דומה - "מרכב" - חפץ המיועד לרכיבה. החפץ נהפך להיות '''טמא מדרס''', ורמת טומאתו מוגדרת כ[[אב הטומאה]] הראוי לטמא אדם או כלים טהורים בנגיעתם בו בלבד.

== המקור ==

=== פירוש המילה ===

המילה מדרס שורשו פירושו כעין דריסה, כלומר כל כלי או חפץ העשוי לדריסת רגלי אדם. דוגמאות למדרס כוללות חפצים וכלים ששימושם רב בחיי יום-יום רגילים; [[כסא]], [[ספה]], [[מזרן]] וגם [[שטיח]].

התורה קבעה על הזב סדרת חומרות מיוחדות: א. "טומאת מדרס" - חפץ שהזב ישב, שכב, נשען או רכב עליו נעשה "אב הטומאה" כמותו. ב. "מעיינות" - נוזלי הגוף של הזב (רוק, זרע, זוב, שתן) מטמאים כ"אב הטומאה". ג. "היסט" - אדם או כלי שהזב והדומים לו הזיזו אותו, גם אם לא נגע בו, נטמא ונעשה "ראשון לטומאה".

ככל הנראה, המדרס שעליו כיוון המשנה הייתה מסוג של שטיח ניידי שאינו קבוע במסמרים. ה[[תוספתא]] הרחיבה את הדיון דיון על שטיח שהוקבע בקרקע על ידי מסמרים ודנוהו כמוכשר להיטמא טומאת מדרס. אולם, פירוש ה'''חסדי דוד''' (הרב [[דוד פרדו]]) מחליף גירסת התוספתא ומטהר שטיח שהוקבע במסמרים לקרקע מטעם שהשטיח בטל לגבי הקרקע, והוא נחשב כעצם הקרקע שלעולם אינו מקבל טומאה.{{הערה|1=פירוש חסדי דוד לתוספתא כלים יא, י}}