עלילת המצורעים – הבדלי גרסאות

גרסתו של מנתון הופיעה בספר השני של חיבורו ההיסטורי על מצרים, וכמו בגרסת הקטאיוס, גם בה יש פלישה של זרים (ה[[חיקסוס]]) למצרים, אולם בניגוד לגרסת הקטאיוס, המגורשים הם המצורעים עצמם – מצרים ולא זרים.

מנתון מספר שאחד ממלכי מצרים בשם אמנופיס רצה "לראות את האלים" וסיפר זאת לנביא שגם שמו אמנופיס (בן פפיאס). הנביא אמר למלך כי יוכל לראות את האלים רק "אם יטהר את כל ארץ מצרים מן '''ה[[נגעים ברפואת עור|מצורעים]]''' ומיתר האנשים '''הטמאים'''". המלך ציוה לאסוף את כל המצורעים במצרים וגירש אותם (80 אלף נפש) לעבודה במחצבות ממזרח ל[[נילוס]], כדי להפרידם משאר האוכלוסייה. אמנופיס הנביא חשש מזעם האלים על סבל המצורעים, חזה שאלה ישתלטו על מצרים, והחליט להשאיר למלך את נבואתו בכתב והתאבד. לאחר זמן רב, נעתר המלך לבקשת המצורעים והרשה להם לבנות מחדש את העיר [[אווריס]] ולהתגורר בה. אולם המצורעים מרדו במלך, בהנהגת כהן מ[[הליופוליס (מצרים העתיקה)|הליופוליס]] בשם "אוסרסיף", שנתן להם תורה חדשה וציוה אותם שלא לעבוד את אלוהי המצרים, אלא להקריב את החיות הקדושות שלהם ולהתנכר לכל מי שלא מצטרף לדתם החדשה. הוא הורה לבצר מחדש את העיר ושלח שליחים אל ה[[חיקסוס]] ב[[ירושלים]] עם הצעה לחבור למצורעים במלחמה במצרים ולשוב לעירם המקורית, אווריס. 200 אלף לוחמים הגיעו מירושלים לאווריס ואמנופיס נבהל וברח עם צבאו ל[[ממלכת כוש]]. שתי האוכלוסיות, החיקסוס מירושלים והמצורעים, השתלטו יחד על מצרים, שרפו ערים וכפרים, חיללו מקדשים, טימאו את פסלי האלים ואילצו את הכהנים והנביאים לזבוח את החיות הקדושות ולשחוט אותן.

 

מוטיב דומה על תשוקת מלכי מצרים לראות את האלים חזר כמה פעמים בספרות העתיקה.{{הערה|למשל: הרודוטוס, ספר ב, פרק 42.}}

 

יוסף מבדיל בין שני חלקי הסיפור של מנתון, כאשר הוא מאמץ את הראשון (זיהוי היהודים עם החיקסוס) ושולל את אמינותו של השני (סיפור המצורעים).

 

יוסף מביע את תמיהותיו בסדרה של שאלות רטוריות עוקצניות ולעגניות: