דיוניסוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏דיוניסוס בארץ ישראל: קישורים פנימיים
בן זמרה (שיחה | תרומות)
מ ←‏דיוניסוס בארץ ישראל: קישורים פנימיים
שורה 15:
לאחר שהתינוק דיוניסוס גדל, שלחה הרה [[טיטאנים]] (ענקים) שיקרעו את גופו לגזרים. דיוניסוס מת בחורף, ובאביב קם לתחייה.
 
דיוניסוס נדד בארצות רבות ולבסוף הוכר כאחד האלים. הוא הרחיב את [[פולחן|פולחנו]] עד להודו ובכל מקום שבו עבר, לימד דיוניסוס את האנשים את נטיעת הגפנים ואת ייצור היין והפיץ את פולחנו. מי שהתנגד לו - הומת, או נענש קשות בידי חסידיו.
 
== הפולחן ==
שורה 32:
== דיוניסוס בארץ ישראל ==
בארץ ישראל נמצאו שני ממצאים המציגים את דמותו של דיוניסוס – רצפת ה[[פסיפס]] ב[[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]] ו[[מזבח]] לכבוד האל ב[[בית שאן]].
ברצפת הפסיפס בציפורי, אשר נחשפה בשנת 1987, מתוארת תחרות השתייה בין דיוניסוס ו[[היראקלס]] במשתה בו השתתפו. בשני ספינים (לוחות) נפרדים מתוארת תוצאת הלוואי של התחרות – השכרות. בספין אחד מופיעה דמותו של היראקלס המעולף משכרותו, ואילו בשני מופיע דיוניסוס, כאשר הוא מסב בהדר ומביע שביעות רצון מניצחונו. חלקים אחרים של הפסיפס מתארים את לידתו של דיוניסוס וחינוכו בידי [[נימפה|הנימפות]], נישואיו עם [[אריאדנה]] ותהלוכת ניצחונו לאחר מסעו [[הודו|להודו.]] מעבר לתיאור סיפורי חייו של דיוניסוס מתוארים בציורי הפסיפס היבטים שונים בפולחנו של האל. ייצוגו האומנותי של דיוניסוס ברצפת הפסיפס לא בהכרח מעיד כי דיירי הבית היו שותפים בפולחן האל, שכן תיאורים מעין אלו היו שכיחים מאז התקופה ההלניסטית ללא קשר הכרחי לדת. אולם פסיפס זה נדיר בעושר תיאוריו המפורטים של דיוניסוס, ולכן ניתן להניח כי דיירי הבית נמנו עם הקהילה [[פגניות|הפאגאנית]].
ב[[בזיליקה]] של בית שאן נמצא ב-1987 מזבח דיוניסי. המזבח עשוי [[אבן גיר]] בצורת משושה, ומורכב בדומה למזבחות רבים מהתקופה הרומית משלושה חלקים – בסיס מגולף, גוף המזבח וחלק עליון עליו הוקרבו ה[[קורבנות]]. בששת פינותיו של הבסיס מגולפות כפות רגליים של בעלי חיים. בשלוש הצלעות החזיתיות של גוף המזבח מגולפות מסיכות של שלושה ראשים ללא צוואר וכתפיים, ובשלוש הצלעות האחוריות תוארו סמלים המלווים את הדמויות המוצגות בחזית. הדמות המרכזית הייתה דמותו של דיוניסוס, ומתחתיה הופיעה הכתובת "במזל טוב. סלאוקוס בן אריסטון (הקדיש את המזבח הזה) כהודיה לאל דיוניסוס, האדון המייסד, בשנת 205." המזבח התגלה מרוסק לשברים, כאשר בסיסו עדיין עמד על תילו. על השברים נמצאו עקבות פיח, אשר העידו כי המזבח נפגע כנראה בשריפה.