חומצה ולפרואית – הבדלי גרסאות

החומצה הוולפרואית סונתזה לראשונה ב- [[1882]] על ידי ב.ס. ברטון כאנלוג של החומצה הוולרית הנמצאת באופן טבעי ב[[צמח]] הו[[ולריאן]]{{הערה|1={{cite journal | author = Burton B.S. | year = 1882 | title = On the propyl derivatives and decomposition products of ethylacetoacetate | url = | journal = Am Chem J. | volume = 3 | issue = | pages = 385–395 }}}}. בטמפרטורת החדר היא נוזל צלול שומני חומצתי. במשך עשרות שנים השימוש היחיד בו היה במעבדות כממיס מטבולי אדיש לתרכובותל[[תרכובת אורגנית|תרכובות אורגניות]]. ב- [[1962]] גילה במקרה החוקר הצרפתי פייר איימאר (Pierre Eymard) את התכונות האנטי-אפילפטיות של החומצה הוולפרואית כשהשתמש בה כמכשיר לתרכובות אחרות שנסרקו כדי למצוא את הפעילות האנטי-אפילפטית שלהן. הוא מצא שהיא מנעה פרכוסים אצל [[חולדה|חולדות]] שהושרו על ידי מתן פנטילנטטרזול{{הערה|1={{cite journal | author = Meunier H, Carraz G, Meunier Y, Eymard P, Aimard M | year = 1963 | title = Propriétés pharmacodynamiques de l'acide n-dipropylacetique | url = | journal = Therapie | volume = 18 | issue = | pages = 435–438 | pmid = 13935231 }}}}. היא אושרה כתרופה אנטי אפילפטית ב- [[1967]] בצרפת ונעשתה לתרופה האנטי אפילפטית הנפוצה ביותר בעולם{{הערה|1={{cite journal | author = Perucca E | year = 2002 | title = Pharmacological and therapeutic properties of valproate: a summary after 35 years of clinical experience | url = | journal = CNS Drugs | volume = 16 | issue = 10| pages = 695–714 | pmid = 12269862 }}}}. בהמשך השתמשו בחומצה ולפרואית גם כטיפול מונע למיגרנות ולהפרעה דו-קוטבית{{הערה|1=Henry T.R. (2003). The History of Valproate in Clinical Neuroscience. ''Psychopharmacology bulletin'' 37 (Suppl 2):5-16}}.