הבדלים בין גרסאות בדף "רביעיית מיתרים"

ויקישיתוף בשורה
(ויקישיתוף בשורה)
[[קובץ:String quartet.JPG|ממוזער|250px|רביעיית מיתרים]]
'''רביעיית כלי קשת''' או '''רביעיית מיתרים''' היא [[הרכב קאמרי]] של ארבעה [[כלי קשת]], כשההרכב הנפוץ ביותר כולל שני [[כינור|כנורות]], [[ויולה]] ו[[צ'לו]]. המונח "רביעיית מיתרים" יכול להתייחס גם ליצירה, שנכתבה להרכב כזה.
 
== היסטוריה ==
'''דייוויד וין ג'ונס''' (David Wyn Jones) מייחס את מקור רביעיית המיתרים ל[[טריו סונאטה]] של [[תקופת הבארוק]], שנכתבה לשני כלי סולו בלווי קבוצת [[באסו קונטינואו]], למשל [[צ'לו]] וכלי מקלדת, כגון ו[[צ'מבלו]]. מראשית [[המאה ה-18]] התקבל הנוהג להוסיף כלי סולו שלישי ובמקביל להשמיט את תפקיד כלי המקלדת ולהשאיר את התמיכה בקו הבס לצ'לו לבדו. כאשר [[אלסנדרו סקרלטי]] כתב שש יצירות בשם "סונאטה לארבעה כלים: שני כינורות ויולה וצ'לו, ללא צ'מבלו" ("Sonata à Quattro per due Violini, Violetta [viola], e Violoncello senza Cembalo") הייתה זו התפתחות טבעית ממסורת קיימת.{{הערה|1=Wyn Jones (2003, 178)}}
[[יוזף היידן]] הביא את רביעיית המיתרים אל קדמת הבמה, לאחר שגילה צורה זו בדרך מקרה.{{הערה|שם=Finscher 2000, 398|1=Finscher (2000, 398)}} בשנים 1755 - 1757 עבד המלחין הצעיר אצל הברון קרל פון יוזף אדלר פון פירנברג, באחוזתו הכפרית בוויינצירל, כשמונים קילומטרים מ[[וינה|ווינה]]. הברון רצה במוזיקה, והנגנים שעמדו אותה שעה לרשותו של היידן כללו שני כנרים, ויולן וצ'לן. כך מתאר ה[[ביוגרפיה|ביוגרף]] המוקדם של היידן, [[גיאורג אוגוסט גריזינגר]] את סיפור המעשה:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הנסיבות הבאות, האקראיות לחלוטין, הניעו אותו לנסות את מזלו בחיבור רביעיות מיתרים. ברון בשם פירנברג החזיק באחוזה בוויינצירל, מרחק תחנות אחדות מווינה, ומדי פעם היה מזמין את הכומר שלו, את המנהל שלו, היידן, ואת אלברכטסברגר (אחיו של ה[[קונטרפונקט|קונטרפונקטיסט]]יסט הנודע [[יוהאן גיאורג אלברכטסברגר]]) לנגן עמו להנאתם. פירנברג ביקש מהיידן לחבר משהו, שארבעת החובבים הללו יוכלו לנגן. היידן, שהיה אז בן שמונה-עשרה,{{הערה|1=This would put the date earlier, around 1750; Finscher as well as Webster and Feder judge that Griesinger erred here.}} נענה לאתגר ויצר את הרביעייה הראשונה שלו. השבחים שזכתה להם מיד עם הופעתה עודדו את מחברה להלחין עוד יצירות במתכונת זו.|מקור=Griesinger (1810/1963, 13){{D}}}}
 
היידן המשיך וכתב עוד תשע רביעיות בשנים אלה. יצירות אלה, שיצאו לאור כאופוס 1 ואופוס 2 בנויות מחמישה פרקים בסדר זה: פרק מהיר, מינואט וטריו 1, פרק איטי, מינואט וטריו 2, ופרק סיום מהיר. כפי שמציין פינשר, בסגנונן ניכרת השפעתה של מסורת הדיברטימנטו ה[[אוסטריה|אוסטרי]].
היידן לא כתב עוד רביעיות במשך שנים אחדות, אך חזר לסוגה זו בשנים 1769 - 1772, ב-18 רביעיות, אופוסים 9, 17 ו-20. רביעיות אלה נכתבו בצורה שהתקבעה כסטנדרט הן להיידן והן למלחינים אחרים, דהיינו, ארבעה פרקים – פרק מהיר, פרק איטי, מינואט וטריו ופרק סיום מהיר (ראו להלן).
 
מאז ימי היידן שומרת רביעיית המיתרים על מעמדה היוקרתי ומציגה מבחן יכולת אמיתי למלחין, הן בשל המגבלה בגוני הצליל, בהשוואה לשלל הגוונים במוזיקה [[תזמורת|תזמורתית]]ית, והן בשל הנטייה הקונטרפוטנקטית בכתיבה לארבעה כלים שווים.
 
הלחנת רביעיות שגשגה ב[[התקופה הקלאסית במוזיקה|תקופה הקלאסית]]; הן [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] והן [[לודויג ואן בטהובן|בטהובן]] כתבו סדרות מפורסמות של רביעיות, שתפסו את מקומן לצד אלה של היידן. רפיון מסוים בקצב כתיבת הרביעיות חל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]; תופעה מעניינת באה לביטוי בשנים אלה – מלחינים שחיברו רק רביעייה אחת, אולי כדי להוכיח את שליטתם המלאה בסוגה המהוללת הזו. בתחילת התקופה המודרנית חזרה רביעיית המיתרים לפופולריות הקודמת שלה בקרב המלחינים ומילאה תפקיד חשוב בעיקר בהתפתחותם של [[ארנולד שנברג|שנברג]], [[בלה בארטוק]] ו[[דמיטרי שוסטקוביץ'|שוסטקוביץ']].
כמה מלחינים ידועי-שם בתקופה שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] העמידו בספק את הרלוונטיות של סוגות ומסורות קלאסיות בכלל ושל רביעיית מיתרים בפרט. אחד המלחינים הלו היה [[פייר בולז]], שכתב יצירה מוקדמת אחת לרביעיית מיתרים Livre pour Quatuor {{כ}} (1948 - 1949), לפני שהצהיר, כי רביעיית המיתרים היא שריד מן העבר שאבד עליו הכלח. [[אוליביה מסייאן]], מלחין בעל חשיבות ראשונה במעלה, לא כתב מעולם רביעיית מיתרים. יצירתו הנודעת, [[רביעייה לקץ הימים]], כתובה ל[[פסנתר]], [[כינור]], [[צ'לו]] ו[[קלרנית]].
 
עם זאת, מ[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] ואילך גילו מלחינים רבים עניין מחודש בסוגה. רביעיות חשובות נכתבו בידי [[ויטולד לוטוסלבסקי]] (1964), [[ג'ורג' ליגטי]] (רביעיית מיתרים מס' 2 מ-1968), [[אנרי דיטייה]] (Ainsi la Nuit;{{כ}} 1976 - 1977) ו[[לואיג'י נונו]] (Fragmente - Stille, An Diotima;{{כ}} 1979 - 1980). חמש תרומותיו של [[אליוט קרטר]] לסוגה זוכות גם לשבחים רבים. [[הלמוט לכנמן]] בוחן לעומק את סוגיית הרעש בשלוש רביעיות המיתרים שלו. בשנים 1992 - 1993 כתב [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]] את Helikopter-Streichquartett לביצוע של ארבעה נגני כלי קשת בארבעה [[מסוק|מסוקים]]ים נפרדים. הרביעייה הארוכה ביותר שנכתבה מאז ומעולם היא רביעיית המיתרים מס' 2 של [[מורטון פלדמן]] (1983), בחינה מרתקת של גבולות הסוגה, שאורכה כחמש שעות.
 
== הצורה המסורתית של רביעיית מיתרים ==
 
המבנה הזה, הן מבחינה טונאלית והן מבחינות אחרות, נזנח בהדרגה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ולאחריה.
 
[[הרכב קאמרי|הרכבים קאמריים]] אחרים בנויים על רביעיית המיתרים בשינויים הנדרשים: חמישיית מיתרים היא רביעיית מיתרים בתוספת ויולה, צ'לו או [[קונטרבס]]; בשלישיית מיתרים יש כינור, ויולה וצ'לו; חמישיית פסנתר היא רביעיית מיתרים בתוספת [[פסנתר]]; רביעיית פסנתר היא רביעיית מיתרים שאחד הכינורות בה הוחלף בפסנתר; וחמישיית קלרנית היא רביעיית מיתרים בתוספת [[קלרנית]].
 
[[קטגוריה:הרכבים מוזיקליים]]
[[קטגוריה:מבנים מוזיקליים]]
{{ויקישיתוף בשורה}}