הבדלים בין גרסאות בדף "פרנץ פנון"

הוסרו 11 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
פנון עסק בכתביו בשאלת ה[[קולוניאליזם]] והתמודדות עמי [[העולם השלישי]] אל מול המעצמות הקולוניאליות לשעבר. פנון העלה על נס את המאבק האנטי קולוניאלי, והעמיק בבעייתם של [[שחורים|שחורי העור]] בעולם הנשלט על ידי [[האדם הלבן]].
 
בכתביו הטיף ל[[מהפכה]] מתמדת, לנטישת [[אירופה]] ותרבותה, לפרישה מה[[מודרניות]] ומה[[תעשייה|תיעוש]], ל[[אלימות]] שחורה נגד הלבנים ול[[פמיניזם|שחרור האישה]]. האלימות, לשיטתו, היא שלב הכרחי בדרך ל[[שחרור]], כאמצעי עבור אלה הרוצים להשתחרר מעול של [[דיכוי]]. ה[[טרור]] עליו הוא מדבר איננו טרור "עיוור" או טרור לשמו, אלא טרור מכוון למטרה פוליטית מוגדרת, והינו בעלולו שיטה והנהגה מהפכנית. ב[[הקדמה]] שכתב לספרו של פנון, "'''מקוללים עלי אדמות'''", הקצין [[ז'אן-פול סארטר]] את עמדתו של פנון בנושא הבחירה בדרך האלימות. פנון לא מחה על כך, אך בהזדמנויות אחדות דיבר על רצונו להבהיר את דבריו ולהעמידם על דיוקם. הדבר לא עלה בידו, מאחר שנפטר מ[[לוקמיה]] בדצמבר [[1961]], שבועות אחדים לאחר שהספר יצא לאור.
 
בעבודתו כפסיכיאטר חולל שינויים שנחשבו בזמנם למהפכניים בגישה כלפי המטופלים ובשיטות הטיפול בהם. הניסיון שלו להבין את המדוכאים, הנשלטים והחלשים ולסייע להם, צמח על רקע עבודתו המקצועית. על סמך מטופליו, טען פנון כי הקולוניאליזם היווה גורם מרכזי בהתפרצותן של [[מחלת נפש|מחלות נפש]] ביבשת [[אפריקה]].