אלגירדאס – הבדלי גרסאות

אלגירדאס היה אחד משבעת בניו של הדוכס הגדול [[גדימינאס]]. לפני מותו בשנת 1341, חילק גדימינאס את ממלכתו, תוך השארת עיר הבירה [[וילנה|וילניוס]] בידי בנו הקטן יאונוטיס. בעזרת אחיו קייסטוטיס, הדיח אלגירדאס, בשנת 1345, את יאונוטיס הבלתי כשיר, מכס המלכות, והכריז עצמו לדוכס גדול.

למצב זה תרמו כמה גורמים: ביניהם - חכמתו הפוליטית של אלגירדאס ושיתוף הפעולה ארוך השנים עם אחיו הנאמן, קייסטוטיס. חלוקת התפקידים בין השניים משתקפת בעובדה שהמקורות ה[[סלבים|סלביים]] המזרחיים מציינים בעיקר את שמו של אלגירדאס, בעוד הכרוניקות המערביות מודעות במיוחד למעשיו של קייסטוטיס.

בימי אלגירדאס, הצליחה ליטא לא רק להגן על שטחה, אלה להרחיב את השפעתה למרחקים על חשבון רוסיה המוסקבאית ואורדת הזהב. גבולות ממלכתו הגיעו עד לחוף הצפוני של הים השחור.

אחד מהישגיו המרשימים ביותר היה ניצחונו את ה[[טטרים]] ב[[קרב המיים הכחולים]] על [[הבוג הדרומי]] בשנת [[1363]].

היסטוריונים מודרניים מעריכים כי גדימינאס ואלגירדאס השתמשו בזהותם הדתית הפגאנית ככלי דיפלומטי ונשק ... היא איפשרה להם להשתמש בהבטחות להתנצרותה של ליטא כאמצעי לשמור על עוצמתם ועל עצמאותם.

גם דיווחים ביזנטיים תומכים במקורות המערביים: הפטריארך נילוס תיאר את אלגירדאס כשליט העובד את פולחן האש. פטריארך אחר, פילותאוס, הטיל חרם על כל האצילים ה"רוטנים" שסייעו בידי אלגירדאס הכופר.

עם צאצאיו נמנים האצילים הרוסים ממשפחת טרובצקוי והמשפחות האצילות הפולניות-ליטאיות צ'רטוריסקי וסנגושקו.

במבט לאחור , חסידי הנצרות האורתודוקסית באוקראינה ובבלארוס רואים באלגירדאס חלוץ של האורתודוקסיה הנוצרית. "כרוניקת בוכובייץ" מן המאה ה-16 ו"כרוניקה הוסטינסקה" מן המאה ה-17 טענו כי אלגירדאס התנצר לפי הפולחן האורתודוקסי, בערך לפני נישואיו למריה מוויטבסק בשנת [[1318]]. למרות שאכן נבנו בוילנה בימי מלוכתו מספר כנסיות אורתודוקסיות , הטענות המאוחרות בנוגע לטבילתו לנצרות לא מוצאות סימוכין במקורות בני זמנו ורוב החוקרים דוחים אותן כחסרות בסיס.

בספר יזכור של מנזר המערות בקייב, החתום על ידי צאצאים של אלגירדאס, מוזכרת עוד בשנות ה-1460 טבילתו של השליט הליטאי תחת השם הנוצרי "דמטריוס". בעקבות וויצייך ויוק קויאלוביץ' ומקאריוס הראשון, כותב וולודימיר אנטונוביץ' כי ימים אחדים לפני מותו, התנזר אלגירדאס והתקבל למנזר של קתדרלת תאוטוקוס בווילנה, תחת השם "אלכסיוס".

אלגירדאס השכיל לתמרן בין רוסיה המוסקבאית ובין פולין, דיבר בשפה הליטאית ובין השאר גם בשפה הרוטנית, ונטה לשמור על הצביון הפגאני והנוצרי אורתודוקסי של נתיניו מאשר להתנכר להם ולאמץ את [[נצרות רומית-קתולית|הנצרות הרומית-קתולית]]. לעומת זאת, בנו, [[ולדיסלב השני יגיילו|יוגאילה]], עלה על כס מלכי פולין, עבר לדת הנוצרית הרומית-קתולית והקים את [[שושלת היגיילונים]] שמשלה בפוליו וליטא למשך כמאתיים שנה.