מפ"ם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 76:
בשנת [[1984]], לאחר שהתיקו ב[[הבחירות לכנסת האחת עשרה|בחירות לכנסת האחת עשרה]] הביא להקמת [[ממשלת אחדות לאומית]] פרשה מפ"ם מן המערך (כן פרש ח"כ [[יוסי שריד]] אשר הצטרף לתנועת [[רצ]]), מכיוון שסירבה לשבת בממשלה אחת עם [[הליכוד]]. מפ"ם נותרה באופוזיציה, שם הייתה השפעתה שולית ביותר, מכיוון שהקואליציה הייתה חזקה מאוד וכללה 97 חברי כנסת. [[הבחירות לכנסת השתים עשרה]] היו משמעותיות ביותר בדרכה של המפלגה, שכן זו הפעם הראשונה שהתמודדה באופן עצמאי מאז שנת [[1965]], כעשרים ושלוש שנים. בבחירות אלו, בהן הנהיגו את המפלגה [[יאיר צבן]] ו[[חיים אורון]] זכתה המפלגה ב-3 מנדטים בלבד, דבר שנחשב להישג בימים ההם, למרות כוחה הרב בשנות ה-50 (פרט לצבן ואורון נבחר לכנסת אף [[חסין פארס (חבר הכנסת)|חסין פארס]]).
במהלך כהונת הכנסת השתים עשרה הפך שיתוף הפעולה בין מפ"ם, רצ ו[[מפלגת שינוי|שינוי]] להדוק יותר ויותר, כאשר בשאלה העיקרית שעמדה אז על הפרק, שאלת עתיד השטחים והמשא ומתן עם [[אש"ף]] - לא היה כל שוני בין המפלגות. רצ כללה גם גורמים כ[[רן כהן]] בעלי דעות כלכליות וחברתיות הדומות מאוד לאלו של אנשי מפ"ם. מפ"ם מצידה תמכה בחיזוק [[זכויות האדם]] ו[[שלטון החוק]] להם הטיפו חברי רצ ושינוי. ההבדלים האחרים בין המפלגות נראו כמשניים, אל מול היתרון שבהליכה אל הבחירות לכנסת ה-13 כגוף שמאל מאוחד. ואכן בשנת [[1992]] התחברה מפ"ם ה"שמאלית" עם [[מפלגת שינוי|שינוי]] ה"[[ליברליזם|ליברלית]]" ועם רצ הרדיקלית, מיסודה של [[שולמית אלוני]] במסגרת התאגדות יונית חילונית, [[מרצ]] ומאז היא מתמודדת בבחירות ל[[הכנסת|כנסת]] בשורות מפלגה זו, עמה התמזגה בסופו של דבר מיזוג מלא בשנת [[1997]]. בשנת [[1994]] נסגר עיתונה של מפ"ם, "[[על המשמר]]". בראשית [[המאה ה-21]], מפ"ם היא חלק ממפלגת [[מרצ-יחד]] ובשנת [[2008]] אף נבחר [[חיים אורון]], נציגה של מפ"ם ההיסטורית במרצ-יחד, ליו"ר המפלגה. תוצאות [[הבחירות לכנסת השש עשרה]] בשנת [[2003]] העניקו למפלגה המאוחדת שישה מנדטים בלבד, דבר שגרם לדחיקתה אל עמדה חסרת ההשפעה שיש לה כיום. המצב אף החמיר לאחר [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה]], בהן זכתה [[התנועה החדשה מרצ]] בשלושה מנדטים בלבד. עם זאת, מתוך שלושת נציגי מרצ לכנסת השניים הראשונים (חיים אורון ו[[אילן גילאון]]) היו אנשי מפ"ם במקורם. לאחר [[הבחירות לכנסת התשע עשרה]] בשנת [[2013]] נותר בסיעת מרצ בכנסת רק חבר אחד (מתוך ששה), שהיה בעבר חבר מפ"ם (אילן גילאון) ואף לא חבר קיבוץ אחד מקיבוצי [[הקיבוץ הארצי השומר הצעיר]] לשעבר. רוב יחסי של חברי קיבוצים אלה הצביע בבחירות של 2013 עבור [[מפלגת העבודה]]. ב[[הבחירות לכנסת העשרים|בחירות 2015]] שוב נבחר רק נציג אחד חבר מפ"ם,
תפקידה ההיסטורי של מפ"ם בא לביטוי בימי בניית המדינה ובמאבק על זהותה האידאולוגית של המדינה בשנותיה הראשונות, כמו גם שותפותה במסגרת מרצ, ובממשלתו השנייה של יצחק רבין. כיום נראה כי המפלגה, אשר התבססה על בסיס כוח במסגרת הקיבוצים, על סוציאליזם ועל מדיניות של פשרה טריטוריאלית, איבדה את בסיס כוחה ככל שחלקם היחסי של הקיבוצים בכלל האוכלוסייה הלך והצטמצם. לכך הוסיפו תקופות המשבר בקיבוצים, עד כדי פירוק המסגרת הקיבוצית במקרים רבים, ומפנה של החברה הישראלית ימינה בעקבות אירועי [[האינתיפאדה השנייה]]. במסגרת החברה הישראלית כפי שהיא כיום, נראה כי מפלגה זו שהייתה השנייה בגודלה, ובעלת השפעה של ממש בכל תחומי החיים, נעלמה מהמפה הפוליטית, וכי גם במסגרת המאוחדת עם גופים נוספים, בחלקם בעלי שוני מהותי מן האידאולוגיה המפ"מית, מהווה המפלגה המאוחדת גוף בעל השפעה שולית בפוליטיקה הישראלית.
| |||