הלוויה – הבדלי גרסאות

לעתים יוצאת ההלוויה מבית הנפטר, ופעמים אחרות היא יוצאת מ[[בית קברות|בית הקברות]] או מ[[בית לוויות|בית הלוויות]] שיועד למטרה זו. יש הנוהגים לערוך "מסע הלוויה" בו שיירת המלווים יוצאת מבית הכנסת בו התפלל המנוח או הישיבה בה למד. ההלוויה קרויה גם "[[קבורה (יהדות)|חסד של אמת]]". בתהליך הקבורה טומנים באדמה את גופת הנפטר כשהיא עטופה ב[[תכריכים]] לבנים, כשם שגונזים [[ספר תורה]] שנפסל, באשר היא היוותה לפי האמונה הדתית משכן ל[[נשמה]] נצחית, כחלק מהאמונה ב[[הישארות הנפש]] וב[[תחיית המתים]]. לפי ה[[הלכה]], עם סיום הקבורה וסגירת הקבר בעפר - מתחילה ה[[אבלות (יהדות)|אבלות]]. על פי מנהג ירושלים, צאצאי נפטר זכר אין מלווים אותו.

*לפני הקבורה אומרים "[[s:משנה_אבות_ד_כבמשנה אבות ד כב|הילודים למות]]".

בסיום ההלוויה נהוג שהגברים נעמדים בשתי שורות והאבלים חולצים את נעליהם ועוברים ביניהם. בזמן שהאבלים חולפים על פניהם אומרים להם הנוכחים {{ציטוטון|המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד|}}.

הלוויה חילונית אינה מסתיימת בהכרח בקבורת המת - יש הבוחרים ב[[שריפת גופה|שריפת גופתם]] ובפיזור האפר לרוח או שמירתו בכד.