תוכנית גלווסטון – הבדלי גרסאות

התוכנית פעלה להטות מהגרים יהודים מרוסיה ומזרח אירופה, הרחק מערי החוף המזרחי של ארצות הברית, ובמיוחד מניו יורק העמוסה לעייפה ממהגרים, אל עבר החלקים הפנימיים של צפון אמריקה. במהלך תקופה זו, קרוב לעשרת אלפים מהגרים יהודים עברו דרך עיר הנמל גלווסטון שבטקסס<ref>{{צ-מאמר|מחבר=אריה גרטנר|שם=ההגירה ההמונית של יהודי אירופה|כתב עת=הגירה והתיישבות בישראל ובעמים|עמ=346-347|שנת הוצאה=תשמ"ב}}</ref>, כשליש מסך המהגרים לארץ ישראל במהלך אותה תקופה. הכלכלן והפילנתרופ היהודי הניו יורקי, [[יעקב שיף]], היה הכוח היוזם והמניע מאחורי המאמץ, ותמך בתוכנית בכחצי מיליון דולר אמריקאי מהונו העצמי. הוא שיתף פעולה יחד עם [[אוסקר שטראוס]], המזכיר הפדרלי למסחר ועבודה, וזכה לעידודו של הנשיא [[תאודור רוזוולט|תיאודור רוזוולט]]. שיף האמין, כי לו יעברו היהודים דרך חופי [[טקסס]], יותר יהודים יורשו בסופו של דבר להיכנס לארצות הברית. במערב הרחוק והמבוזר הם לא יורגשו כפי שהורגשו אחיהם בניו יורק. [[הנרי כהן (רב)|הרב הנרי כהן]], [[יהדות טקסס|מקהילת בני ישראל]] בגלווסטון היה הפנים האנושיות של התנועה, הוא נהג בעקביות לפגוש את המהגרים שנחתו אל רציפי הנמל, וסייע להם בתהליך הגעתם ליעדם, לרוב מחוצה לעיר<ref>{{צ-ספר|מחבר=Hasia Diner|שם=The Jews of the United States 1654 to 2000|מו"ל=University of California Press|שנת הוצאה=2004|עמ=185}}</ref>.

ארצות הברית של סוף המאה התשע עשרה עוצבה רבות על ידי [[הגירה לארצות הברית|ההגירה הגדולה]] מאירופה. מסוף מאה זו ועד תחילת המאה העשרים אירופהפלטה פולטתאירופה מתוכה החוצה כשלושים וחמישה מיליון איש. ארצות הברית קולטתקלטה כ-22 מיליון מתוכם. מהגרים יהודים רבים היו בהגירה זו. ארצות הברית נבחרתנבחרה ליעד המועדף, על אף שחלקם מגיעהגיע למדינות כארגנטינה, דרום אפריקה, ארץ ישראל וקנדה. שיאה של ההגירה היהודית היה בשנים 1881–1914. סך הכל היגרו לארצות הברית בתקופה זו כשני מיליון יהודים. מהגרים אלה הגיעו אל חיקה של קהילה יהודית קיימת, אשר הייתה אמנם פזורה ברחבי היבשת אבל ריכוזים גדולים היו בשער הכניסה העיקרי, היא העיר [[ניו יורק]].

מניעים אלה באיםבאו לידי ביטוי באופן שונה בקרב ההגירה היהודית<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=אריה גרטנר|שם=ההגירה ההמונית של יהודי אירופה|כתב עת=הגירה והתיישבות בישראל ובעמים|עמ=346-353|שנת הוצאה=תשמ"ב}}</ref>.

# גידול דמוגרפי – ירידה דרמטית באחוזי [[תמותת תינוקות]] באירופה הביאה לריבוי אוכלוסין משמעותי. תוך מאה שנה האוכלוסייה הוכפלה. בקרב היהודים הריבוי חימש את האוכלוסייה בעיקר בשל חשיפה נמוכה של הילדים לתחלואה. בנוסף, ריבוי ידיים עובדות מביאהביא לתחרות גדולה המביאהשהביאה להגירה.

# עיור – קשיי הפרנסה בכפר והחיפוש אחר ידיים עובדות בעיר בימים שלאחר [[המהפכה התעשייתית]] מביאיםהאיצו לתנועהאת העירההתנועה אל עבר הערים. בתוך כך, היהודים, שלא הורגלו בעבודת כפיים, אינםלא משתלביםהשתלבו היטב בתעשייה, ולכן נותריםנותרו במעמדם החברתי הנמוך כבעלי מלאכה, תחת עוני ודוחק. שמירת השבת והחגים משמשתשימשה אף היא כגורם מעכב בהשתלבות בתעשייה. מצוקהמצוקות זואלה גורמתגרמו להגירה<ref name=":0" />.

# תחבורה המונית – אירופה הופכתהפכה למרושתת [[מסילת ברזל|במסילות ברזל]], ובנוסף [[אוניית קיטור|אוניות הקיטור]] יכולותיכלו לחצות את [[האוקיינוס האטלנטי]] בעשרה ימים ובמחיר מוזל יחסית, כאשר בבטנן אלפי מהגרים. נמלי [[נמל המבורג|המבורג]] [[ברמן|וברמן]] הופכיםהפכו מרכזיים, ומהם יוצאיםיצאו קווים ישירים ועקיפים לאמריקה, כאשר [[אנגליה]] משמשתשימשה תחנת מעבר מרכזית<ref name=":0" />.

# נטישה מול קליטה – לעומת אירופה המקיאהשהקיאה את תושביה, ארצות הברית מתפתחתהתפתחה מהר ותרה אחר ידיים עובדות, אשר המהגרים מספקיםסיפקו לה ככל שיידרש.

# [[פוגרומים]] – בניגוד לתפיסות רווחות, הפוגרומים בארצות אירופה לא היוו גורם מרכזי אלא זרז להגירה מאירופה. מרביתם פורציםפרצו באזורים מבוססים כלכלית וההתייחסות אליהם היאהיתה כצל חולף. אמנם, גורם זה הפך להיות משמעותי יותר בתחילת [[המאה ה-20]] כפי שיתואר להלן. עם זאת, האזורים מהם יוצאתיצאה ההגירה במספרים גבוהים לא סבלו בהכרח מפוגרומים, כ[[גליציה]] בה נהנו היהודים מ[[שוויון זכויות]] מלא. כאןבגליציה למשל, הסיבות היו כלכליות בעיקרן – רמת המחיה הנמוכה גרמה לרבע מיליון איש לארוז את מטלטליהם<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=גור אלרואי|שם=אמיגרנטים: ההגירה היהודית לארץ ישראל בראשית המאה העשרים|מו"ל=יד יצחק בן צבי|שנת הוצאה=2004|עמ=15-16}}</ref>.

#כרטיס חד -כיווני – מנתוני הגירה החל משנת 1907 ועד הקפאת ההגירה, עולה כי בעוד ששני שלישים מהמהגרים הלא-יהודים לארצות הברית יצאו אותה חזרה, רק חמישה אחוזים מהיהודים עשו זאת, והיתר נותרו ביבשת לבלי שוב. היהודים ראו בהגירה זו יעד לחייהם החדשים, ואילו האחרים ראו בה יעד להישג כלכלי<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=ליבמאן הערש|שם=ההגירה היהודית לארה"ב, 1925-1899: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=ההגירה היהודית הגדולה וגיבושה של יהדות אמריקה|עמ=30-48|שנת הוצאה=תשל"ז}}</ref>. חזרת היהודים לארץ מוצאם הייתה הנמוכה ביותר מקרב המהגרים מעמים אחרים, גם משום שלא היה להם לאן לחזור<ref name=":2" /><ref name=":1" />.

#מוצא - למעלה משלשת רבעי ההגירה היהודית מוצאה היה מ[[רוסיה]] [[פולין|ומפולין]]; מרבית המהגרים מ[[רומניה]] היו יהודים; אחוזי ההגירה מרוסיה דמו רק ליציאה מ[[אירלנד]].

#הרכב מגדרי וגילאי – הגירה משפחתית לעומת הגירת אבי המשפחה מאפיינתאפיינה את ההגירה היהודית לעומת את יתר ההגירה מאירופה. זה מסביר מדוע מעט פחות ממחצית המהגרים היו נשים, כשליש יותר מבקרב ההגירה הכללית; רבע מכלל המהגרים היהודים הינוהיה בן פחות מ-14 שנה; ועל כל ארבעה ילדי מהגרים לא יהודיים היה ילד יהודי אחד<ref name=":2" /><ref name=":1" />.

#משלוח יד - מטבע הדברים אחוז חסרי משלח-יד בקרב היהודים היה גדול יותר בהשוואה ליתר אוכלוסיית המהגרים בשל ריבוי ילדים בקרב היהודים. ובכל זאת, אחוז נטולי התעסוקה מקרב היהודים היה גדול מזה שבקרב עממים אחרים; אחוז הפועלים בקרב היהודים היה גדול יחסית בהשוואה ליתר אוכלוסיית המהגרים<ref name=":2" />

האליטה היהודית בארצות הברית חיפשה מזה זמן להגדיל את המעורבות הדיפלומטית של [[ממשלת ארצות הברית]] על מנת לסייע להקל על התרחשויות של פגיעות ביהודים באירופה, ועודדה במאמץ רב את המשך ההגירה החופשית לארצות הברית. ארבע פעמים במהלך השנים 1896–1906 היא העבירה את התנגדותה להגבלות הגירה כאשר אלה נדונו בקונגרס האמריקאי, בו בזמן שתועדו תנאי צפיפות ועוני חמורים בשכונות המהגרים בניו יורק. שני גורמים אלה היו אלה שהובילו בשנת 1901 כמה אישים באמריקה, בהם הבנקאי הניו יורקי [[יעקב שיף]], לייסד את ארגון ה-IRO ששם לו למטרה להקטין את מספר המהגרים בניו יורק ובערים הגדולות האחרות בחוף המזרחי, ולשלחם לערים אחרות בפנים היבשת, היכן שעבודות מצויות יותר ובמגוון רחב. עד 1905 כארבעים אלף יהודים עזבו את ניו יורק בעזרת ובמימון ה-IRO . או אז, גל ההגירה הגדול של תחילת המאה העשרים הביא עמו מאות אלפי יהודים לארצות הברית, אשכאבםכאשר רובם התיישב בניו יורק. כאשר התנאיםכשהתנאים בניו יורק הרעו, הגיע שיף למסקנה כי יש לפעול בארצות המקור של המהגרים על מנת להטותם ליעדיםליעדי הגירה בפנים היבשת, טרם הגיעם לניו יורק<ref name=":4">{{צ-מאמר|מחבר=Gur Alroey|שם=Galveston and Palestine: Immigration and Ideology in the Early Twentieth Century|כתב עת=American Jewish Archives Journal|כרך=56|עמ=132-147|שנת הוצאה=2004}}</ref>.

המניע העיקרי להקמתה של יט"א היה 'מתוך מצוקתו של היהודי הנרדף ומתוך יאוש עמוק של ציבור אשר לא ראה עוד כל עתיד בארץ הולדתו'<ref name=":3" />. פוגרום קישינב מביא את [[בנימין זאב הרצל|תאודור הרצל]] להכרה כי יש הכרח למציאת פתרון התיישבותי מיידי למצוקתם של יהודי אירופה. בקיץ 1903 הוא מניח על שולחן [[הקונגרס הציוני העולמי השישי|הקונגרס הציוני השישי]] את [[תוכנית אוגנדה]]. הסערה שפרצה בעקבות זאת פיצלה את הקונגרס לשני מחנות – מתנגנים ומצדדים. מותו הפתאומי של הרצל שנה לאחר מכן הותיר מבוכה בקונגרס הציוני השביעי שהתקיים ב[[בזל]] ב-1905. אבל דווקא אז הוחלט כי ארץ ישראל הינה הפתרון האולטימטיבי למימוש הרעיון הציוני.