נשות ניחומים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
David.r.1929 (שיחה | תרומות) חידוד |
מ הפיכת קישורים מהצורה ISBN XXX לתבנית:ISBN# |
||
שורה 1:
'''נשות ניחומים''' היו [[נשים]] ו[[ילדה|ילדות]] (בנוסף למספר קטן של [[גבר]]ים),{{הערה|1=[http://www.bulatlat.com/news/5-29/5-29-markova.htm AUBREY SC MAKILAN (2004). "Walterina Markova: The 'Comfort Gay'". http://www.bulatlat.com. Retrieved 3 August 2012.]}}{{הערה|1=[http://intersections.anu.edu.au/issue13/klein_interview.html Ronald D. Klein (13 August 2006). "Markova: Wartime Comfort Gay in the Philippines". Intersections: Gender, History and Culture in the Asian Context. Retrieved 3 August 2012.]}} שאולצו בכוח להיות [[עבדות מינית|שפחות מין]] על ידי [[הצבא היפני הקיסרי]] לפני [[מלחמת העולם השנייה]] ובמהלכה.{{הערה|1=[http://www.awf.or.jp/e1/facts-01.html The Asian Women's Fund. "Who were the Comfort Women?-The Establishment of Comfort Stations". Digital Museum The Comfort Women Issue and the Asian Women's Fund. The Asian Women's Fund. Archived from the original on August 7, 2014. Retrieved August 8, 2014.]}}{{הערה|1=[http://awf.or.jp/e1/facts-00.html The Asian Women's Fund. "Hall I: Japanese Military and Comfort Women". Digital Museum The Comfort Women Issue and the Asian Women's Fund. The Asian Women's Fund. Archived from the original on May 15, 2013. Retrieved August 12, 2014.]}}{{הערה|1=[http://scholarship.law.berkeley.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1242&context=bjil Argibay, Carmen (2003). "Sexual Slavery and the Comfort Women of World War II". Berkeley Journal of International Law.]}} המושג "נשות ניחומים" הוא תרגום מקובל של המונח 慰安婦 בשפה ה[[יפנית]] (בתעתיק: אִיאֵנפוֹ) ושל המונח 위안부 בשפה ה[[קוריאנית]] (בתעתיק: וִיאֵנבּוֹ).{{הערה|1=[https://books.google.co.jp/books?id=OxiMJGs2NCQC&lpg=PA189&dq=%22comfort+women%22+euphemism+ianfu&pg=PA189&hl=iw#v=onepage&q=%22comfort%20women%22%20euphemism%20ianfu&f=false McKellar, Robert (2011). Target of Opportunity & Other War Stories. AuthorHouse. p. 189. {{ISBN
ההערכות לגבי מספרן של הנשים שהיו מעורבות בתופעה נעות בין המספר המינימלי של כ-20,000 נשים,{{הערה|שם=קרן|1=[http://web.archive.org/web/20070628152156/http://www.awf.or.jp/woman/pdf/ianhu_ei.pdf The "Comfort Women" Issue and the Asian Women's Fund (PDF), Asian Women's Fund, archived from the original (PDF) on 2007-06-28]}} לבין המספרים המקסימליים של 360,000 עד 410,000 נשים על פי המקורות הסיניים. המספרים המדויקים שנויים במחלוקת ועדיין נמצאים תחת חקירה. רוב הנשים היו מהארצות הכבושות בידי היפנים, כולל [[הכיבוש היפני בקוריאה|קוריאה]], [[סין]] ו[[הפיליפינים]],{{הערה|1=[http://womenshistory.about.com/od/warwwii/a/comfort_women.htm "Women and World War II – Comfort Women". Womenshistory.about.com. Retrieved 2013-03-26.]}} אף על פי שנשים מ[[בורמה]], [[תאילנד]], [[וייטנאם]], [[מלזיה]], [[טאיוואן]] (אז שטח כיבוש יפני), [[אינדונזיה]] (אז [[איי הודו המזרחית ההולנדים]]), [[מזרח טימור]] (אז טימור הפורטוגלית),{{הערה|1=[https://web.archive.org/web/20110606151027/http://search.japantimes.co.jp/cgi-bin/nn20061223f2.html Coop, Stephanie (23 Dec 2006). "Japan's Wartime Sex Slave Exhibition Exposes Darkness in East Timor". Japan Times. Archived from the original on 6 June 2011. Retrieved 29 June 2014.]}}{{הערה|1=[http://www.etan.org/et2007/april/21/18evdenc.htm YOSHIDA, REIJI (April 18, 2007). "Evidence documenting sex-slave coercion revealed". The Japan Times. Retrieved 29 June 2014.]}} ושטחי כיבוש יפנים אחרים, שימשו כשפחות מין ב"תחנות ניחומים" צבאיות. התחנות היו ממוקמות ביפן, בסין, בפיליפינים, באינדונזיה, במלזיה, בתאילנד, בבורמה, ב[[גינאה החדשה]], ב[[הונג קונג]], ב[[מקאו]] וב[[הודו-סין]] ה[[צרפת]]ית.{{הערה|1=[http://uk.reuters.com/article/2007/03/05/uk-japan-sex-slaves-history-idUKSP21646220070305 FACTBOX-Disputes over Japan's wartime "comfort women" continue, Reuters, March 5, 2007, retrieved 2008-03-05]}} מספר קטן של נשים ממוצא אירופאי מ[[הולנד]] ומ[[אוסטרליה]] נפלו גם הן קורבן לתופעה.
שורה 44:
על פי פרופסור יושיקו נוזקי מאוניברסיטת באפלו ועל פי מקורות נוספים, רוב נשות הניחומים היו קוריאניות וסיניות.{{הערה|1=[http://historynewsnetwork.org/article/13533 Nozaki, Yoshiko (August 1, 2005), The Horrible History of the "Comfort Women" and the Fight to Suppress Their Story, History news Network, retrieved 2008-07-04.]}} יושימי נוקב במספר של 2,000 תחנות ניחומים שבהן הוחזקו 200,000 נשים יפניות, סיניות, קוריאניות, פיליפיניות, בורמזיות, אינדונזיות, הולנדיות ואוסטרליות. בניתוח של הרשומות הרפואיות של הצבא הקיסרי היפני, הוא מסיק שאם שיעורי הבדיקות הרפואיות שעברו הנשים מרמזים על מספרן הכללי, אזי כ-52% מהנשים היו קוריאניות, 36% סיניות ו-12% יפניות.
מחקר של ממשלת הולנד מתאר את האופן שבו נחטפו הנשים באיי הודו המזרחית ההולנדית. המחקר מסכם שבין 200 עד 300 הנשים שנמצאו בתחנות הניחומים היפניות, כשישים מהן אולצו לעסוק בזנות. אחרות עמדו בפני חרפת רעב במחנות הפליטים והסכימו לקבל מזון בתמורה לעבודה שאת טבעה לא ידעו מראש.{{הערה|1=[http://www.awf.or.jp/e1/netherlands.html Digital Museum: The Comfort Women Issue and the Asian Women's Fund]}}{{הערה|1=[http://www.iias.nl/iiasn/18/regions/e3.html Soh, Chunghee Sarah. "Japan's 'Comfort Women'". International Institute for Asian Studies. Retrieved 2013-11-08.]}}{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=GIHcaFVxXf0C&pg=PA22&hl=iw#v=onepage&q&f=false Soh, Chunghee Sarah (2008). The Comfort Women: Sexual Violence and Postcolonial Memory in Korea and Japan. University of Chicago Press. p. 22. {{ISBN
עד כה, רק אשת ניחומים יפנית אחת פרסמה את זיכרונותיה. ב-[[1971]] פורסמו זיכרונותיה של אישה שאולצה לעבוד בשירותם של החיילים היפנים בטאיוואן תחת [[שם עט|שם העט]] סוזוקו שירוטה.{{הערה|1=[http://www.chinadaily.com.cn/world/2007-07/06/content_911759.htm Associated Press (6 July 2007), Memoir of comfort woman tells of 'hell for women', China Daily, retrieved 2007-08-29]}}
| |||