לא תחנם – הבדלי גרסאות

ב[[תורה]], בספר [[דברים]] (פרק ז) מצווה [[משה]] את [[בני ישראל]] לפני כניסתם לארץ על ביעור [[שבעת העממים]] עובדי [[עבודת אלילים|עבודה זרה]] מן הארץ והכרתתם (שם, א-ב):

:"{{ציטוט|תוכן=כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם; הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם".|מקור=[[דברים]] ז, א-ב}}

מטרתן של ההלכות הללו היא מניעת התקרבות לגויים על מנת שלא ללמוד ממעשיהם. <br>האיסור "לתת להם חניה בקרקע" נועד גם למנוע מהם להיאחז בארץ ישראל. איסור זה זכה גם לפסוק מפורש, שלא בדרך הדרש:

* [[ספר המצוות לרמב"ם]], לא תעשה נ, נא