מנוע קיטור – הבדלי גרסאות

שני חלקיו היסודיים של מנוע הקיטור הם [[צילינדר (הנדסת מכונות)|צילינדר]] ובוכנה. קיטור בלחץ גבוה, המיוצר בדוד קיטור, מסופק אל הצילינדר על ידי [[שסתום]] חלוקה, המונע באמצעות מערכת מוטות על ידי הבוכנה עצמה. הקיטור הנכנס לצילינדר דוחף את הבוכנה מטה. לאחר דחיפת הבוכנה וביצוע העבודה המכנית, יוצא הקיטור מן הצילינדר כשהטמפרטורה והלחץ שלו נמוכים יותר, והוא מעובה ל[[מים]] על ידי קירורו במעבה. המים החמים מוזרמים אל דוד הקיטור לשימוש חוזר. מנגנון ארכובה הופך את התנועה הקווית של הבוכנה לתנועה סיבובית של [[גל ארכובה]], אשר מניע [[מדחף]], גלגלי [[קטר (רכבת)|קטר]] או כל מכונה אחרת.

מנוע הקיטור הבוכנאי הומצא בסוף [[המאה ה-17]] על ידי [[דני פפן]] (Denis Papin), ושימש בתחילה להנעת מכונות [[כרייה]] ו[[משאבה|משאבות]] מים במכרות [[פחם]] ב[[אנגליה]] וב[[סקוטלנד]]{{מקור}}. ב-[[1712]] הציג [[תומאס ניוקומן]] את ה[[מנוע הקיטור של ניוקומן|מנוע האטמוספירי]] שלו שהיה הראשון שנעשה בו שימוש מסחרי{{מקור}}. בסוף [[המאה ה-18]] ובראשית המאה ה-19 הוסיפו ופיתחו אותו ממציאים ומהנדסים אנגלים ו[[ארצות הברית|אמריקאים]], שהחשוב והנודע בהם הוא הממציא הסקוטי [[ג'יימס ואט]].

מנועי הקיטור הראשונים היו מנועי יניקה, והסתמכו על [[לחץ אטמוספירי|הלחץ האטמוספירי]] שפעל על הבוכנה כתוצאה מעיבוי האדים שבתוכו. לצורך כך נאלצו להשתמש במכלי לחץ (צילינדר) בעלי נפח עצום. בסביבות שנת 1800, מהנדס המכרות [[ריצ'רד טרביצ'יק]] מאנגליה המציא מנוע קיטור בלחץ גבוה, שאיפשר הפעלת מנוע נייד על גבי גלגלים, ואת קטר ה[[רכבת]]. היו שחששו מרכבות הקיטור החדשניות. חששם היה שמשקלו של הקטר ימנע את נסיעתו וששאון הקטר יפחיד את בעלי החיים ויפגע בתנובתם. החששות התגלו כחסרי בסיס. המצאת רכבת הקיטור הובילה לפיתוח ענפים חדשים בתעשייה, שעד אותה עת לא היו רווחיים עקב עלויות התובלה. הרכבות גם איפשרו לראשונה תנועה מהירה של אנשים למקומות מרוחקים, והובילה לפיתוח מואץ של אזורי ספר וערי מסחר.