גרפולוגיה – הבדלי גרסאות

הניסיון הראשון ליצור תאוריה ומתודה ממשית של גרפולוגיה בא רק לאחר אמצע [[המאה ה-19|המאה התשע עשרה]], בתוך גל של מחקרים שניסו להוכיח קשר בין מאפיינים פיזיים של האדם, צורתו, [[גזע (אדם)|גזע]]ו, [[גולגולת]]ו, ופעולתו ובין תכונות שכל, אופי ונפש שלו. ב[[צרפת]], בלטו מחקריו של הכומר האב פלנדרה ובמיוחד של תלמידו האב [[ז'ן היפוליט מישו]] (Jean Hippolyte Michon) ממחוז שארנט (Charente) שבצרפת. ב[[סדרת ספרים]] שהוציא מישו בשנות השבעים של המאה התשע עשרה טבע הכומר את המונח "גרפולוגיה" ופיתח שיטה "אנליטית" ראשונית לניתוח כתב היד, שלפיה ניתן לייחס מאפיינים ספציפיים לאנשים על בסיס "סימנים" מבודדים בכתיבתם. מישו היה מייסדה של האגודה לגרפולוגיה בצרפת ולספריו השונים נודעה השפעה רבה בפיתוח המתודה הגרפולוגית.

 

 

ב[[גרמניה]] הועלתה בסוף [[המאה ה-19|המאה התשע עשרה]] ובתחילת [[המאה ה-20|המאה העשרים]] הטענה כי כתיבה היא סוג נוסף של ביטוי תנועתי, וכי ניתן לקרוא את התהליכים החשיבתיים והרגשיים באמצעות ניתוח של התנהגות פסיכומוטורית מעין זו. [[וילהלם פרייר]] (Preyer) טען בספרו "על הפסיכולוגיה של הכתיבה" (Zur Psychologie des Schreibens) כי כתב–היד הוא למעשה "כתב מוח", כלומר, שיסוד הכתב במוחו ובאופיו של הכותב, לא בכישור מוטורי כלשהו, זאת על בסיס מחקר שעשה בכתבם של אנשים שאיבדו את ידיהם ולמדו לכתוב באמצעות כף הרגל או הפה. מחקרים אחרים ניסו אף הם למצוא את הקשר שבין כתב ורגש. אחרים, כמו [[גאורג מייר]] (Meyer), טלטשר ו[[מקס פולפר]] (Pulver) ניסו לקשר בין גרפולוגיה ו[[פסיכולוגיה]]. תרומה חשובה במיוחד נודעה ל[[לודוויג קלגס]] (Klages), [[פילוסוף]] ו[[פסיכולוג]], שפיתח את המתודה ה"גרמנית", שניסתה לכונן ניתוח גרפולוגי המבוסס על מאפיינים אובייקטיביים, תקפים תמיד, של כתב–היד, בניגוד לגישה של קרפיו-ז'מה שהדגישה אלמנטים כללים יותר כמו חיוניות כתב היד בכללו, כיוונו, מהירותו, וכדומה, ואופיינה גם בגישה אינטואיטיבית יותר לניתוח.