קשרי הון-שלטון – הבדלי גרסאות

מדינות רבות במזרח אסיה מאופיינות בקשרי הון שלטון כמאפיינים מרכזיים של הכלכלה הפוליטית. מדובר לרוב בקשרים שמבוססים על קשרי משפחה או הכרות אישית בין פוליטיקאים ותאגידים, שלרוב הם תאגידים בשליטה משפחתית כדוגמת הזאיבצו היפניים או הצ'אבול הדרום קוריאניים.{{הערה|Kang, " Transaction costs and crony capitalism in east Asia”’ p. 445}} במדינות אלה מטרת הממשל הייתה לספק הצלחה ורווחה כלכלית וזאת ניתן היה להשיג על ידי תמיכה בתאגידים. יפן לפעמים מוגדרת כ"יפן בע"מ", תאוריה הגורסת כי יפן מתנהלת כתאגיד כאשר קבלת ההחלטות מתבצעת של 3 כוחות- אנשי עסקים, הביורוקרטיה הכלכלית והפוליטיקאים. ביפן הממשלה תמכה בתאגידים כדי לאפשר להם להתמודד טוב יותר בשוק העולמי ורוב קבוצות האינטרס המעורבות בהשפעה על מדיניות החוץ של המדינה הם תאגידים. אותם תאגידים גם הקימו ארגון גג (keidanren) שמהווה שחקן מרכזי ביחסם עם מדינות אחרות ובפרט עם ארצות הברית. גם מבחינת הפוליטיקה ביפן יש חשיבות רבה לסוכניות כלכליות, אם זה ה-MITI , משרד המסחר הבינלאומי ואם זה משרד האוצר שנחשב לשחקן מרכזי בקביעת מדיניות הפנים.

 

 

ממד נוסף בקשרי הון-שלטון במזרח אסיה היה הניסיון לגבור על כשלים ביורוקרטיים. כך במלזיה רוב המשק הוחזק בידי סינים בעוד האוכלוסייה המלזית חיה ברמת חיים נמוכה יותר. בשנות ה-50 וה-60 החלו לעלות במלזיה דרישות להעלות את רמת החיים של האוכלוסייה על ידי שינוי השליטה במשק. במצב שנוצר חברות נשלטו על ידי גורמים מקורבים פוליטית לשלטון והאוכלוסייה הסינית החלה לחשוש מפני הדרה ממעמדה. לכך, לאור חוסר היכולת להשיג גישה חוקית לשלטון ולנוכח החשש מעליית הלאומנות המלזית החלו להתפתח קשרים בין אנשי עסקים סיניים לבין השלטון. בין השאר הפורום של אנשי עסקים סיניים (Towkay) תמך כספית במועמדים בבחירות וע"י כך הבטיחו את קידום האינטרסים שלהם.{{הערה|White, "The beginnings of crony capitalism", p. 391-392}}