בנימין וילקומירסקי – הבדלי גרסאות

'''בנימין וילקומירסקי''' ('''Binjamin Wilkomirski''') היה השם אותו אימץ '''ברונו גרוסיאן''' (Bruno Grosjean ; נולד כברונו דסקר (Bruno Dössekker) ב-[[1941]]) בעת שהתיימר להיות [[ניצולי שואה|ניצול שואה]]. ב-[[1995]] פרסם וילקומירסקי, שחי באזור דובר הגרמנית של [[שווייץ]], ספר זיכרונות בשם "Bruchstücke. Aus einer Kindheit 1939–1948" שאת שמו שניתןניתן לתרגום כ-"קרעים – זיכרונות מילדות בתקופת המלחמה 1939-1948". בספרו תיאר וילקומירסקי את מה שהציג כזיכרונותיו כילד בתקופת [[השואה]]. הספר תורגם למספר שפות, כולל [[עברית]], נמכר במספר עותקים רב וזכה לשבחים.

יש לציין את מה שכתוב אודותיו בספר "שאגת מעונה" (האוטוביוגרפיהה[[אוטוביוגרפיה]] של פליט השואה יעקב מארוקו, בני ברק, ה'תשנ"ח) מוזכר וילקומירסקי. מארוקו הוא יהודי יליד פולין שהתגורר בלודזב[[לודז']] לפני המלחמה, והספר מתאר בעיקר את חייו בתקופת השואה, בגטוב[[גטו לודז']], בגטוב[[גטו ורשה]] ובמיידניקוב[[מיידניק]]. הספר מכיל הרבה מידע על חייהם של גדולי החסידות בפולין באותם הזמנים. בהגיעו למיידניק הוא איבד את אשתו ובנו הקטן בנימין. בשנת 1995, בעזרת קרובת משפחה, ובעזרת ד"ר אליצור ברנשטיין הוא השתכנע שמצא את בנו. מתברר שוילקומירסקישווילקומירסקי הוא זה שהציג את עצמו כבנו של מרוקו. מרוקו היה יהודי חסידי, והזמין את וילקומירסקי ואת כל משפחתו לחגוג עמו ועם כל משפחתו את חג הפסח בארץבישראל. הוא מתאר את ההתרגשות הגדולה של המפגש, ואת המפגש בין בנו בנימין הניצול ובנו בנימין, קרוי על שמו, שנולד לו מנישואין שניים אחרי המלחמה. אפשר לראות תמונות של כותרות נלהבות של עיתונים ישראלים ושווייצרים ותמונות של השנים שמתחבקים בחום. הספר נחתם טרם התגלתה התרמית הצינית.