לאו שאין בו מעשה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
שורה 3:
בלשון ה[[תלמוד]], מצוות לא תעשה, היא מצווה המתחילה במילה "לא" כגון: "[[לא תרצח]]", שעל מנת לעבור על מצווה זאת, יש לעשות מעשה, בדוגמה שלנו - רצח. עם זאת, קיימות מצוות לא תעשה, שהעבירה עליהן אינה כרוכה במעשה, כגון הנודר נדר להקריב קורבן להשם {{ציטוטון|כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ}}{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כג|כב}}}} אם יעברו [[שלושה רגלים]], והנודר לא יקריב את הקורבן, הרי הוא עבר על מצוות לא תעשה. במקרה זה, מצוות '''לא תאחר''', מבלי לעשות מעשה באופן פיזי.
 
בניגוד לשאר לאוין, על לאו שאין בו מעשה לא נענשים ב[[מלקות (הלכה)|מלקות]]{{הערה|ו[[רבי יהודה]] חולק בגמרא ({{בבלי|תמורה|ג|א}}) על דין זה וסובר שמתחייבין מלקות אף על לאו שאין בו מעשה.}}, כיוון שעונש מלקות מקורו באיסור של [[לא תחסום שור בדישו|חסימת שור]], ושם יש מעשה. אפילו דיבור אינו נחשב מעשה לעניין זה, וכך למשל העדת עדות שקר בבי"ד או אמירת [[לשון הרע]] נחשבים כלאו שאין בו מעשה, שכן העבירה על הלאו היא על ידי דיבור, מלבד שלושה מקומות שבהם נלמד שלוקים אף על לאו שאין בו מעשה.
 
דוגמה ללאו כזה הוא מקרה בו אדם נשבע שיעשה מעשה מסוים תוך זמן קצוב, ולא קיים את שבועתו. במקרה כזה הוא עובר (לפי כמה דעות) על הלאו של "[[לא יחל דברו]]", אך הוא לא נענש עליו מכיוון שהפרת הלאו לא הייתה כרוכה בעשיית מעשה. זאת בניגוד לאדם שנשבע שלא יעשה מעשה מסוים וכן עשהו, שכן כאן הפרת השבועה כן כללה מעשה פיזי.{{ש}}