ביל וולטון – הבדלי גרסאות

וולטון החל את הקריירה המקצוענית שלו ב-{{בספורט|NBA|1975}} לאחר קריירת קולג'ים מפוארת במהלכה נבחר שלוש פעמים ל[[פרס נייסמית'|כדורסלן השנה במכללות]] וזכה באליפות המכללות עם [[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס|UCLA]]. נבחר במקום הראשון ב[[דראפט]] על ידי [[פורטלנד טרייל בלייזרס]], אך בשנתיים הראשונות שלו כשחקן מקצועני סבל מ[[פציעה|פציעות]] רבות ושיחק מעט. עונת {{בספורט|NBA|1976|1977}} הייתה עונת השיא של וולטון ואחת הבודדות במהלך הקריירה שלו שבה לא הוגבל בשל פציעות. בעונה זו זכתה פורטלנד ב[[ליגת ה-NBA|אליפות ה-NBA]] לאחר שגברה על ה[[לוס אנג'לס לייקרס]] וה[[פילדלפיה 76']] הפייבוריטיות. וולטון נבחר ל-[[MVP של סדרת הגמר ב-NBA|MVP של סדרת הגמר]], ובעונה הבאה ל-[[MVP של העונה הסדירה ב-NBA|MVP של העונה הסדירה]]. לקראת סוף העונה נפצע שוב וחיסל את סיכוייה של פורטלנד לאליפות נוספת.

וולטון הפצוע הועבר ל[[לוס אנג'לס קליפרס]] ושוב ל[[בוסטון סלטיקס]], שם זכה, ב-{{בספורט|NBA|1986}}, לעונה נוספת נטולת פציעות, בה זכה בתואר [[השחקן השישי של העונה ב-NBA|השחקן השישי של העונה]] ובאליפות כמחליף לגבוהים [[קווין מקהייל]] ו[[רוברט פאריש]].

 

ביל וולטון נחשב לאחד הסנטרים המוסרים הטובים בתולדות הכדורסל, אם לא הטוב שבהם. הוא נחשב לשחקן הגנה מצטיין, והקבוצות אותן הוביל התאפיינו בקבוצתיות ואינטליגנציית משחק מעולה. ב-[[1993]] הונצח ב[[היכל התהילה של הכדורסל]] וב-[[1996]], לרגל ציון 50 שנה להקמתה של ה-NBA, נבחר לאחד מ-[[50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA]].