גלריה נורה – הבדלי גרסאות

מבקר האמנות של ה"[[ג'רוזלם פוסט]]", [[מאיר רונן]], כתב זמן קצר לאחר מותה של וילנסקי: "אלאונורה וילנסקי, או פשוט נורה כפי שהייתה ידועה לכמה דורות של אוהבי אמנות, הלכה לעולמה בגיל 80... במשך 38 שנה, כמה דורות של אמנים ישראלים וזרים מצאו בה תמיכה, עידוד ופרסום, וכן אלפי ירושלמים ביקרו בקביעות בגלריה... נורה לא הציגה "איזמים" או מגמות מסוימות. גישתה הייתה תמיד פתוחה, והיא עמדה על כך להציג איכות וכשרון באווירה של טעם טוב. אין גלריה ישראלית אחרת שהצליחה להיות יותר חמה ופחות מאולצת, ואשר הציגה בקביעות מבחר כה רחב ומגוון. נורה הייתה הראשונה שהציגה את פימה, בקון ומורי [[בצלאל]] כגון: שטיינהרדט, אשהיים, פינס, סימה, קרקואר וכו'. היא גם הציגה לראשונה אמנים מחו"ל (בין היתר: [[סקנדינביה]], [[צרפת]], [[גרמניה]], [[איטליה]], [[יוגוסלביה]], [[בלגיה]], [[ארצות הברית]] ועוד)... פסגת תערוכותיה הייתה תערוכתה של סוניה דלוניי, חלוצת האמנות המופשטת... הסתלקותה של נורה נראית כסיום תקופה... היא הייתה אחת מתושבי טרום המדינה רחבי הלב שהטביעו את חותמם על חיי ירושלים".{{הערה|תרגום חפשי מאנגלית, "ג'רוזלם פוסט" [[15 בפברואר]] [[1980]].}}