לאוטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תודה ל-Liad Malone |
|||
שורה 23:
'''לָאוּטָה''' או '''לוּט''' או '''קַתְרוֹס''' היא [[כלי מיתר]] שהתפתח מה[[עוד|עוּד]] הערבי, ושמה גם נגזר משמו הערבי של העוד: אל־עוד. אף על פי שצורתם החיצונית של שני הכלים דומה, הלאוטה בנויה מ[[עץ (חומר גלם)|עץ]] שונה ומנוגנת בסגנון שונה מהעוד, ולכן ה[[גוון (מוזיקה)|גוון הקול]] שלה שונה לגמרי. בניגוד לעוד המנוגן בעזרת [[מפרט]] ומשמש ככלי [[מלודיה|מלודי]], ללאוטה סריגים לרוחב הצוואר והיא מנוגנת בעזרת האצבעות, וכך ניתן להפיק באמצעותה [[פוליפוניה]] (נגינת מספר קולות בו־זמנית) ו[[אקורד]]ים.
הלאוטה הגיעה לאירופה ב[[ימי הביניים]], שם הפכה פופולרית בתקופת ה[[מוזיקת רנסאנס|רנסאנס]] ככלי [[סולו (מוזיקה)|סולו]] וככלי מלווה לזמרים והרכבים. מספר ה[[מיתר (כלי מיתר)|מיתרים]] הלך וגדל עם הזמן, והמנעד הורחב כדי להתאים להרכבים מוזיקליים גדולים יותר. בתקופת הרנסאנס המוקדמת הייתה נפוצה לאוטה בעלת שישה מיתרים (חמישה מיתרים כפולים והמיתר הגבוה ביותר - בודד), ובהמשך נוספו בהדרגה ארבעה מיתרי בס נוספים. בסוף הרנסאנס ולאורך תקופת הבארוק שגשגה ההלחנה עבור והביצוע ב[[ארכילאוטה]] (או "לאוטת בארוק") וב
רובו המוחלט של הרפרטואר ללאוטה מתקופת הרנסאנס והבארוק מתועד בשיטת רישום מוזיקלית הנקראת [[טאבלטורה]], אשר מכוונת את הנגן היכן להניח את אצבעותיו ועל אילו מיתרים לפרוט - זאת בניגוד לשיטת התיווי הרגילה, בה מופיעים הצלילים אשר יש לנגן על גבי [[חמשה]] המציינת את גובהי הצלילים.
| |||