יוסף זריצקי – הבדלי גרסאות

בשנת [[1923]] [[העלייה השלישית|עלה]] זריצקי בגפו ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] והתיישב ב[[ירושלים]]; לאחר שנה הצטרפה אליו גם משפחתו.{{הערה|תקוה וינשטוק, "לא קל לחיות עם צייר", [[מעריב]], 27 בדצמבר 1957, עמ' 10}} בעיר יצר זריצקי תיאורי נוף רבים בצבעי מים, תוך שימוש בצבעים בהירים. בהדרגה הפכה יצירתו האמנותית לחופשית יותר. בעבודה כגון "[[ירושלים, שער החבשים]]" ([[1923]]) עוד בולט הרצון לתיאור מדוקדק של הטבע, אולם בעבודות מאוחרות יותר בולטת הנטייה האקספרסיבית ביצירת ה[[קומפוזיציה]]; דוגמאות לכך ניתן למצוא בציור "[[חיפה, הטכניון]]" ([[1924]]), או בעבודות הנושאות את השם "ירושלים, נחלת שבעה" משנת 1924, שבהן עושה זריצקי שימוש בעצים כאמצעי אקספרסיבי לחלוקת הפורמט למשטחים. שימוש בקווים בנוף כאמצעי הבעה בולט גם בתיאורי נוף של בתי העיר ירושלים או [[צפת]], משנים אלו.

 

 

===תל אביב, 1925–1948===

====הקמת "אופקים חדשים"====

[[קובץ:Joseph Zaritsky and students at Kibbutz Na'an.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יוסף זריצקי ותלמידי קורס הציור בנען (1953). ארכיון גבריאל טלפיר, מרכז מידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים]]

 

סביב הגרעין הראשוני התקבצה קבוצה של 15 אמנים, שהחרימה את התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל ונועדה לחנוך את [[בית האמנים תל אביב|בית האמנים]] החדש בתל אביב. ב-[[2 ביולי]] 1948 פרסמו הפורשים גילוי דעת בעיתון "[[הארץ]]" שבו טענו כי האגודה חייבת להבליט את הישגי הציור העברי, ולא לשקוע בבינוניות. ב-[[9 בנובמבר]] [[1948]] הציגה הקבוצה החדשה במוזיאון תל אביב תערוכה בת 18 חברים, תחת השם "'''[[אופקים חדשים]]'''".{{הערה|בלס, '''אפקים חדשים'''}} בעוד יצירתם של אמנים כגון סימון, קסטל או [[מרסל ינקו]] עסקו ב[[סימבוליקה]] ציונית או יהודית, זריצקי בחר להציג בתערוכה ציור מופשט של [[טבע דומם]] בהשראתו של הצייר ה[[קוביזם|קוביסטי]] [[ז'ורז' בראק]].