אלכסנדר קרנסקי – הבדלי גרסאות

|שם=אלכסנדר קרנסקי

|תמונה=[[קובץ:Aleksandr Fedorovich Kerensky.jpg|200px]]

קרנסקי הצליח להמלט מהבולשביקים ועבר ל[[פסקוב]], שם אסף חיילים נאמנים לו לניסיון לכבוש מחדש את הבירה. בפיקוד [[פיוטר קרסנוב]] החיילים כבשו את [[צארסקויה סלו]] ("כפר ה[[צאר]]"), אך לאור נחיתות מספרית לא התקדמו. קרנסקי העביר את השבועות הבאים במחבוא, עד אשר הצליח לעזוב את רוסיה, ובסופו של דבר הגיע ל[[צרפת]]. במהלך [[מלחמת האזרחים ברוסיה]] הוא לא תמך באף צד - הוא התנגד גם למשטר הבולשביקי וגם ל[[הצבא הלבן|צבא הלבן]] שניסה להחזיר את המונרכיה על כנה.

 

 

קרנסקי התיישב בסופו של דבר ב[[ניו יורק]] אך בילה חלק ניכר מזמנו ב[[מכון הובר]] ב[[אוניברסיטת סטנפורד]] ב[[קליפורניה]], שם השתמש כמו גם תרם לגנזך הענקי של המכון העוסק ב[[היסטוריה]] של רוסיה, ושם גם הרצה. הוא כתב ושידר באופן נרחב על הפוליטיקה וההיסטוריה של רוסיה. עבודות העיקריות הן, בין השאר: "הקדמה לבולשביזם" ([[1919]]), "הקטסטרופה" ([[1927]]), "צליבתה של החירות" ([[1934]]) ו"רוסיה ונקודת המפנה של ההיסטוריה" ([[1966]]). הוא נפטר בניו יורק ב־[[1970]], בגיל 89, אחד מאחרוני משתתפי אירועי 1917.