מפעל קירוב – הבדלי גרסאות

המפעל הוקם ב-[[28 בפברואר]] [[1801]] על פי צו קיסרי של ה[[קיסר רוסיה|קיסר]] [[פאבל הראשון]], עם העברת מפעל הפלדה של קרונשטדט. בין השנים [[1868]] - [[1880]] המפעל היה בבעלותו של ניקולאי פוּטילוֹב, איש עסקים ומהנדס רוסי, שעל שמו נקרא המפעל החל מ-[[1868]] ועד [[1917]]. בשנת [[1900]] המפעל היה ממפעלי המתכות המתקדמים באירופה וב-[[1905]] היה במרכז [[מהפכת 1905]] כאשר פועלי המפעל יצאו להפגין מול ה[[צאר]] בכיכר הארמון שבעיר.

במאי [[1917]] לנין נאם בפני פועלי מפעל זה, שוטח את השקפותיו ה[[סוציאליזם|סוציאליסטיות]]. נכון לפברואר [[1917]] המפעל היה למפעל הארטילרי הגדול ביותר ב[[פטרוגרד]] והועסקו בו כ-36 אלף עובדים. ב-[[1922]], לאחר [[הלאמה|הלאמת]] המפעל, הוא נקרא בשם "הפוטילובץ האדום". המפעל ייצר קרונות לרכבות, טנקים (המפעל ייצר בין השאר את טנק [[KV]] הנודע), מאז [[1934]] המפעל מכונה בשם מפעל קירוב, על שם ראש העיר, [[סרגיי קירוב]] שנרצח באותה שנה. המפעל נטל חלק נכבד בתעשיית המלחמה הסובייטית בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] וספג אבידות כבדות בעת [[המצור על לנינגרד]].