ניקולא סרקוזי – הבדלי גרסאות

במהלך תקופת נשיאותו של [[ז'אק שיראק]] היה מקובל לראות את סרקוזי כ"מספר שלוש" בהיררכיית הכוח בצרפת, לאחר שיראק עצמו ו[[ראש ממשלת צרפת|ראש הממשלה]] [[דומיניק דה וילפן]]. סרקוזי נבחר בינואר [[2007]] על ידי מפלגתו כמועמדה להתמודדות על נשיאות צרפת, בניגוד לדעתו של שיראק, שראה בבן טיפוחיו דה וילפן את יורשו המיועד. בתום שני סיבובי בחירות שנערכו באפריל-מאי 2007 נבחר סרקוזי ל[[נשיא צרפת]], כשהוא מביס את המועמדת ה[[המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית|סוציאליסט]]ית [[סגולן רויאל]] לאחר מרוץ צמוד.

 

 

לאורך הקריירה שלו נודע סרקוזי כפוליטיקאי רב-תחומי השׂשׂ להביע דעה נחרצת בכל נושא שעל הפרק, ועוד לפני ריצתו הרשמית לנשיאות היה מרואיין מבוקש ב[[אמצעי תקשורת|אמצעי התקשורת]]. הוא נחשב [[שמאל וימין בפוליטיקה|נִצי]] בדעותיו, ונאומיו וראיונותיו מתאפיינים בסגנון התבטאות ישיר, נחרץ ושנון – או, על פי הגדרת יריביו, בוטה ומזלזל. בעוד תומכיו רואים בו [[מנהיג]] [[כריזמה|כריזמטי]] ורב תושייה, מאשימים אותו יריביו ב[[פופוליזם]] ובשאפתנות דורסנית. ערכי "חוק וסדר" שקידם במדיניותו כ[[משרד הפנים (כללי)|שר פנים]] נתפשו בידי מבקריו כ[[דיכוי]], וגישתו הכלכלית, המעדיפה [[כלכלת שוק]] בנוסח [[ארצות הברית|אמריקני]], הקנתה לו מבקרים רבים מהשמאל הצרפתי.