ביטוח – הבדלי גרסאות

בשנת 1960 פיתוח רוברט ביילי ורוי סיימון שיטה לקביעת שערים, הנקבע "שיטת התמחור הדיפרנציאלי" הפשוט של רוברט ביילי ורוי סיימון. שיטתם הייתה לדי פשוטה ואינה קשורה ישירות ל[[תהליך סטוכסטי|מודלים סטוכסטיים]], אלא על טיעונים סטטיסטים פשוטים. הטענה מניחה כי הסיכון עבור Si,j במעמד (i, j) הוא עקבי. ומגדירה כי קיימים µ, χ1,i ו- χ2,j > 0, כך שביטוי χ2 ימוזער למינ' (כשלממזער הביטוי הטייההטיה חיובית שיטתית).{{הערה|Wuthrich, Mario V. "Non-Life Insurance: Mathematics & Statistics." Available at SSRN 2319328 (2014).‏ Chapter 7.1. Pp. 166-169.}}

בקביעת מחירים יש צורך להתמודד ולהתייחס לסוגים ומידות שונות של סיכונים. סיכונים הכוללים קצבים שונים [[תורת הקבוצות|לכל קבוצה]], כשכל קבוצה בפני עצמה אינה מספקת את הנפח והאמינות המספקת לאפשרויות ההפסד והרווח. שכן לעיתיםלעתים גם קבוצות מסוימות ניתנות לחלוקה נוספת לפי תתי קבוצות, בהן לכל קבוצה יש שוני משמעותי מיתר תתי הקבוצות. הפתרון המעשי ביותר - הוא לקבוע שערים מותאמים לכל קבוצה תוך הפעלת שיקול דעת, כשלחלק שיעור גבוה יותר, ולאחרים נמוך יותר בצורה אחידה ומדורגת. זאת תוך סיכמתם לסכום הרווח הכולל הרצוי על-ידי הפירמה. במקום להתאים את כלל דמי הביטוח באופן זהה לכלל המבוטחים, ניתן לבצע התאמה מובנית לכל סוג של תת קבוצה. כשלעיתים ניתן לאחד מספר תתי קבוצות לקבוצה אחת - זאת במקרה ושיעור דמי הביטוח שנקבעו עבור הקבוצות המדוברות זהה. טקטיקה זו עדיפה על פני קביעת שיעור זהה לכלל המבוטחים לפי שיטת התיערוף הקבועה. אך יהיה ניתן להשתמש בה רק במקרה ויש מספיק מידע אמין שעליו יהיה ניתן להסתמך בקשר לכל קבוצה. בשיטת התמחור הדיפרנציאלית ניתן לקבוע את גובה התעריף שיגבה מכל קבוצה, בכפל לפי אחוזונים או מספרים קבועים. לאור כך שבקביעת שערים קבועים אך עם ריבוי המשתנים כל שינוי קטן יכול ליצור שינוי גדול בגובה גביית דמי הביטוח, וסך הגבייה יכול להשתנות משמעותית; עדיף לשלב בין שיטת האחוזונים והמספרים הקבועים ולקבוע את שערי התמחור לפי אחוזים שישתנו לפי משתנים אך גם בשילוב ממשים קבועים.{{הערה|שם=Bailey}}