פנסיון פינס – הבדלי גרסאות

'''פנסיון פינס''' היה מלון בבעלות יהודית שפעל ב[[רומא]], איטליה בין השנים 1922 ל-1941. המלון היה בבעלותו של יצחק אליהו פינס, ופעל בכתובת "Via Campo Marzio 12, Roma". הוא היה [[בית מלון|המלון]] הכשר היחידי ברומא בפרט, ובאיטליה כולה. במלון הייתה גם [[מסעדה]] [[כשרות|כשרה]]. הפנסיון הפך לאבן שואבת ומקום מפגש עבור גדולי הרוח היהודים שהגיעו לרומא, ביניהם [[חיים נחמן ביאליק|ח.נ. ביאליק]], יוסף ערליך, הסופר היידי, ד"ר [[יוסף בורג]], ממנהיגי הציונות הדתית ושר בממשלות ישראל, הרב אוגוסטו סג'רה (Segre), ועוד רבים אחרים. כמו כן הפנסיון שימש ליהודים ששהו ברומא תחנת עלייה בדרך ל[[עלייה לארץ ישראל|עלייה לישראל]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.yadvashem.org/he/gathering-fragments/stories/clouds-of-war/eliyahu-pines#footnoteref2_htgqsz7|הכותב=|כותרת=פנס לעוברי דרכים: ספר המבקרים של פנסיון פינס|אתר=יד ושם|מידע נוסף=|תאריך=|תאריך_וידוא=26.5.17}}</ref>.

בעליו של הפנסיון היה יצחק אליהו פינס. פינס נולד ב[[בלארוס]] ב-[[17 ביולי]] 1883. הוא למד והתחנך ב[[ישיבת וולוז'ין|ישיבת וולוז'ין,]] ונשא לאישה את חיה לבית גינזבורג. בני הזוג התחתנו ב[[ביאליסטוק]], ושם נולדו בניהם אריה-לייב וישראל.

בשנת 1906 התרחש בעיר [[פוגרום]] נגד היהודים, דבר שגרם לעזיבתם של רבים מיהודי המקום, ביניהם משפחת פינס . המשפחה עברה לדרום [[אוסטריה]], שם נולדה ביתם גיטה בשנת 1910. בשנת 1922 עברה משפחת פינס לרומא, שם ייסד יצחק אליהו את פנסיון פינס. במקום פעלה מסעדה כשרה שהייתה מבין הבודדות בכל רומא.

באפריל 1930 נישאה הבת, גיטה פינס, לחיים ויטוריו קואצ'ו לביא (Labi), תכשיטן עשיר מ[[בנגאזי|מבנגזי]] שבלוב. הם הכירו בזמן שהותו בפנסיון. לאחר חתונתם של בני הזוג הם עברו לגור בבנגאזי. בבנגאזי נולדו לזוג בנם הבכור משה ובנם השני אלדד. מידימדי שנה היו נוסעים גיטה וחיים עם ילדיהם לבקר את המשפחה ברומא, והתארחו בפנסיון. ילדיהם זוכרים מביקורים בבית הכנסת ואת תאטרוןתיאטרון המריונטות של רומא.

בשנת 1946, זמן קצר לאחר תום המלחמה, עלו גם בני הזוג פינס לארץ ישראל. בישראל קיבל פינס עבודה כ[[משגיח כשרות]] ב[[אטליז]] ב[[תל אביב-יפו|תל אביב.]]. חיה, אשתו, נפטרה בשנת 1947 ובעקבות כך עבר יצחק לגור עם ביתו גיטה.

בפנסיון היו שירותי הסעדה והלנה והוא שימש כמקום מפגש של גדולי אנשי הרוח ביהדות. הפנסיון החזיק ספר מבקרים, שבו נהגו אורחי הפנסיון לכתוב על חוויותיהם בפנסיון. ספר המבקרים מתעד את מבקרי הפנסיון בשנים 1937-19411937–1941. בספר מופיעות הקדשות במגוון שפות: גרמנית, עברית, אנגלית, הונגרית, פולנית, יידיש, צרפתית ורוסית.

ההקדשה האחרונה בספר המבקרים היא מפורים תש"א, 13 במרץ 1941:

כ-70 שנים מאוחר יותר הלך ברחוב ריינס בתל אביב אדם בשם אריאל שלום, והבחין בספר כתוב בכתב יד מונח בפח האשפה. שלום אסף את הספר, אך לא הצליח לפענח אותו, ולאחר התייעצויות העביר אותו ל[[יד ושם|ליד ושם]], שם גילו החוקרים שמדובר בספר האורחים של פנסיון פינס. אחרי תחקיר קצר, ובזכות מעט מזל, אותרו גם בני משפחתו של בעל הפנסיון, יצחק אליהו פינס. פענוח ההקדשות פותח צוהר לעולם של מקלט רעוע ליהודים נודדים, בעיקר ממזרח אירופה, שרומא הייתה תחנת המעבר בדרכם להימלט כדי להציל את חייהם.