לחש – הבדלי גרסאות

בתורה קיים איסור להשתמש בלחשים, נאמר במקרא: "וחובר חבר", ופירשו ב[[ספרי]] וב[[תלמוד]]<ref><nowiki>{|{תלמוד בבלי|כריתות|ג|ב}</nowiki>}</ref> שהכוונה לאדם הלוחש לחש כדי לשתק נחש או עקרב. איסור זה נמנה בתרי"ג מצוות<ref>ספר המצוות להרמבם לא תעשה לה</ref> .

אולם במקרים מסויימים התירו [[חז"ל]] להשתמש בלחשים, בתלמוד ב[[מסכת שבת]] מובא שורה של לחשים שמותר לאומרם בהזדמנויות שונות: כנגד [[חום (תסמין)|חום]] גבוה, [[שחין (מחלה)|שחין]] ו[[כאב]], או כנגד [[שד]]<ref>{{תלמוד בבלי|שבת|סז|א}}</ref> לחשים אלו הותרו כדי ליישב את דעתו של החולה או הנפגע, כדי שהפחד לא יחמיר את מצבו.

במשנה מובא עונש הלוחש: "הלוחש על המכה... אין לו חלק לעולם הבא"<ref>{{משנה|סנהדרין|י|א}}</ref>, אך בתלמוד מוסבר שמדובר במי [[רוק (ביולוגיה)|שרוקק]] לפני הלחש, משום שאין להזכיר שם ה[[אל]] בזמן רקיקה.{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|צ|א}}}}