חוות כנרת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ל2 בנובמבר |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
[[קובץ:Kineret12meme 007.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פנים מבנה ה[[חאן (מבנה)|חאן]] המקורי באתר, ומיטת הבידוד לחולים]]
[[קובץ:כנרת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חוות כנרת, לפני העלייה לעין גב]]
'''חוות כנרת''' (או '''חצר כנרת''') היא [[חווה חקלאית]] שהוקמה ב-[[1908]] ליד ימת [[ים כנרת|כנרת]] על ידי [[המשרד הארצישראלי]] של [[ההסתדרות הציונית]], על פי הצעת מנהלו, [[ארתור רופין]], על מנת להכשיר פועלים יהודים לעבודה [[חקלאות|חקלאית]] לשם התיישבות קבע. החווה הייתה בית הגידול למפעלי [[העלייה השנייה]] ו[[תנועת העבודה]]: בה החלו הניסיונות להקמת ה[[קבוצה (התיישבות)|קבוצה]], ה[[קיבוץ]] וה[[מושב]] (ממנה יצאו מתיישבי [[דגניה א'|דגניה]], [[קבוצת כנרת]], [[נהלל]], [[עין חרוד]] ועוד), היא הייתה למוקד התארגנות של פועלי הארץ, ובה הונחו היסודות למספר ארגונים אשר עצבו את פני [[היישוב|המדינה שבדרך]],
==היסטוריה==
החווה הוקמה על אדמות [[דלייקה]] ו[[אום ג'וני]], שנרכשו
האגרונום [[משה ברמן]] התמנה למנהל החווה מטעם המשרד הארצישראלי וקבוצת פועלים עבריים, שקודם לכן עבדה איתו בבן שמן, נבחרה לעבד את אדמת כנרת. חברי הקבוצה מנו שמונה בחורים ובחורה אחת: [[צבי יהודה]], אריה אברמסון, יוסף אלקין (אלקנה), [[ישראל בלוך]], [[תנחום תנפילוב]] (שלשתם מהקומונה הרומאנית), גרשון גרינפלד (חׂרש), מ. טיומקין, [[שרה מלכין]] וישראל קורנגולד. נוסף אליהם מזכירו של ברמן, הפייטן הצעיר [[ר' בנימין]]{{הערה|עבר הדני, "חיים צימרמן- איש הגליל", הוצאת טברסקי, 1954 עמ' 30}}. בהמשך הגיעה לחווה קבוצה מפועלי [[רחובות]] בהנהגת [[בן ציון ישראלי]], [[מאיר רוטברג]] ו[[נח נפתולסקי]] ("שלישיית יחד"). בקבוצה זו הגיעה לראשונה לכנרת רחל בלובשטיין היא [[רחל המשוררת]]. תחילה חשב ברמן כי כבר בשנה הראשונה יהיו רווחים אך בתום כשנה, ב-[[1909]], החלה מתיחות בין ברמן לפועלים ושנת המשק הראשונה הסתיימה בהפסדים. חלק מפועלי רחובות ובהם "שלישיית יחד" ו[[ממש"י]] עזבו את החווה ועברו לגור ולשמור ב"בית המוטור" עקב מתיחות זו. בעקבות העימותים החליט רופין ב-[[1910]] לעשות ניסוי על אדמת [[אום ג'וני]], בהקמת חווה שתימסר לניסיון לשנה לקבוצת פועלים אשר תנהל את המשק ותעבד את האדמה על אחריותה. ועד החורש קיבל את ההצעה וכך הונח היסוד לקבוצה הראשונה, "אם הקבוצות" - [[דגניה א'|דגניה]].
ב-פברואר [[1911]] פתחו הפועלים [[השביתה הגדולה|בשביתה]] נגד ברמן אותה ארגנו [[ברל כצנלסון]] ו[[יוסף בוסל]]. רופין הגיע למקום והחליט לפטר את ברמן וכמו כן להחליף את כל צוות הפועלים. קבוצת הפועלים שהקימה בעצמה את המקום עזבה. לחווה הגיע האגרונום [[יואל גולדה]] וקבוצת פועלים חדשה. אך מצב החווה לא השתפר ורופין הגיע למסקנה שיש לשנות את גידול התבואה לגידול אחר. היחסים בין גולדה והפועלים השתפרו. בעיית החווה הייתה שאדמותיה הטובות נמסרו
בשנת 1911 חכרה [[חנה מייזל שוחט]] שטח אדמה סמוך, על מנת להקים חווה לימודית בשם "[[חוות העלמות]]", להכשרת פועלות לעבודה חקלאית כדי שתוכלנה לעזור לבעליהן האיכרים או להתפרנס מחקלאות בכוחות עצמן. בחווה הקצו לה ולשש התלמידות הראשונות שני חדרים. כעבור שנה, מספר התלמידות גדל לכ-15.
בשנת [[1912]], לאחר שהייה ב[[חדרה]] ובגליל, הובאו לחווה על ידי [[שמואל יבנאלי]] קבוצת משפחות יהודיות מתימן שכונו בשם "[[תימני כנרת]]". המשפחות חיו בתנאים גרועים, אך המשיכו להתגורר במקום למרות הקשיים.
שורה 34:
* [[ברכה חבס]], '''החצר והגבעה''', מספר על תולדות קבוצת כנרת מראשיתה. הוצאת [[עם עובד]], 1968
סיפורים ושירים:
*
* [[רחל בלובשטיין]], '''שירת רחל'''. אוסף שירים.
| |||