ספקא דרבנן לקולא – הבדלי גרסאות

 
ישנם הגורסים כי הטעם לכך הוא שמלכתחילה תקנו '''רבנן''' את הלכותיהם רק במקרה של '''וודאי'''. אך במקרה של '''ספק''' אין תקנה.
 
== מקור הדין ==
בתלמוד בבלי מובא במקרה שאדם שאל שני חכמים שאלה הלכתית, חכם אחד אסר והשני התיר, דעת [[תנא קמא]] יש לפסוק הלכה כמו דעת הגדול בחכמה שבין שתיהם. אולם דעתו של [[רבי יהושע בן קרחה]] שיש להבחין בין איסורי דאורייתא לבין איסורי דרבנן, ובאיסור דרבנן הולכים לקולא - על אף גדלותו של החכם האוסר. דבריו נפסקו להלכה
{{הערה|{{רמב"ם||ממרים|א|ה}}}}
.
{{הערה|{{תלמוד בבלי|עבודה זרה|ז|א}}}}
 
==הגדרת הדין==
דנו האחרונים מה יהיה הדין באדם שהסתפק באמצע [[תפילת שמונה עשרה]] באיזו ברכה הוא אוחז. דעת מחבר "[[חיי אדם]]"{{הערה|כלל כד}} היא שיעבור לברכה אותה ודאי '''לא''' אמר ומשם ימשיך הלאה, שהרי - [[תפילה]] היא מדרבנן וספק דרבנן הוא לקולא. לעומתו בספר "[[קהילות יעקב]]"{{הערה|סימן טז}} חולק ואומר שכיוון שישנו כלל בתפילת שמונה עשרה ש[[ברכות מעכבות זו את זו]] ממילא אם יסתמך כאן על הכלל שספק דרבנן לקולא, שמא לא אמר כמה ברכות ודילג עליהן וממילא תהא כל תפלתו לבטלה. [[הרב אלישיב]] מסביר את מחלוקתם בצורה זו: אם ספק דרבנן לקולא פירושו שנפסק הדין שאין צורך לקיים את אותו הדין, אמנם יצדק הקהילות יעקב. אך אם פירוש הדין הוא שכיוון שיש ספק זה נחשב כאילו '''קיים''' את הדין ואין צורך לקיימו שנית, יצדק החיי אדם.