יוחנן סימון – הבדלי גרסאות

סימון הצטרף ל[[קיבוץ]] [[גן שמואל]]. בקיבוץ עבד כפועל [[חקלאי]]; טרקטוריסט; שומר לילה; אחראי על כוורות-דבורים; וגם כטבח (סימון סיפר כי מתפקיד טבח "פוטר" מאחר ש{{ציטוטון|בבישולים שלי השתמשתי ביותר מידי חמאה}}).לאחר שנים, קיבל מהקיבוץ יום מנוחה אחד בשבוע לציור. בקיבוץ צייר מעט בשנים הראשונות ("הייתי חייב להיאבק עם המזכיר ועם הגזבר על כל שפופרת צבע"{{מקור}}). תנועת [[השומר הצעיר]], שאליה השתייך קיבוץ גן שמואל, הועידה אותו ללמד ציור בסמינרים שלה. היה פעיל בארגון הציירים והפסלים של [[הקיבוץ הארצי]] אחר-כך מינתה אותו לעורך הגרפי של עיתון [[על המשמר]]. הוא היה פעיל בארגון [[ההגנה]] ושירת במחלקת ההסוואה של [[הפלמ"ח]] ב[[מלחמת השחרור]]. הוא לא הלך בתלם האידאולוגי של התנועה בתחום האמנות, ולאחר ויכוחים ועימותים עם ראשי התנועה, שהושפעו מהסגנון והתפיסה הרשמית של האמנות הסובייטית שידועה בשם [[ריאליזם סוציאליסטי]], הוא נפרד מאשתו ועזב לבדו בשנת 1953 את קיבוץ גן שמואל לצמיתות אחרי שהיה חבר- קיבוץ 17 שנה. הוא עבר לתל אביב ופתח סטודיו לציור. ב-1962 עבר לגור בהרצליה פתוח ובמקביל היה לו סטודיו לציור בכפר האמנים [[עין הוד]].

 

 

אשתו הראשונה הייתה שרה כץ, ילידת סלובאקיה, חברת גן-שמואל, ונולדו להם שתי בנות. אשתו השנייה הייתה ה[[אופנה|אופנאי]]ת [[פיני לייטרסדורף]]. היא הייתה תופרת-צמרת, תפרה תלבושות לתיאטרון ועיצבה בגדים עבור [[משכית]]. בהשפעתה ובעזרת מכריה בחוץ-לארץ יצאו סימון ולייטרסדורף למסע ממושך באירופה ובאמריקה הלטינית (מאמצע שנת 1953 עד קיץ 1955).