קלרה ברטון – הבדלי גרסאות

פעילותה האינטנסיבית במהלך השנים הללו, הרעו את מצבה הבריאותי והנפשי ובעצת רופאה היא החליטה לקחת אתנחתא מעבודתה. בשנת [[1868]] היא סגרה את לשכת החיילים הנעדרים ונסעה לאירופה. בשנת 1869, הגיעה ל[[שווייץ]] והוזמנה לבקר את ד"ר לואי אפיה, שידע זה מכבר על פעילותה במלחמת האזרחים ועל מאמציה באיתור הנעדרים. הוא היה מנתח שווייצרי שהתמחה ברפואה צבאית וחבר ב"ועדת החמישה" של ז'נבה. ועדה זו נוסדה ביוזמתו של [[ז'אן אנרי דינן]] וביססה את הקמתו של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. למפגש זה הייתה השפעה משמעותית על מאמציה של ברטון לשכנע מאוחר יותר את הממשל בארצות הברית לחתום על [[אמנת ז'נבה הראשונה|אמנת ז'נבה]] ולהקים ארגון של הצלב האדום במדינה.

ב-18 ביולי [[1870]] הכריזה [[צרפת]] מלחמה על [[פרוסיה]] ועל בעלות בריתה הגרמניות ובתום אותו חודש התנדבה ברטון לשורות הצלב האדום. היא נשלחה לצרפת ועסקה כמעט שנה בפעולות סיוע לפליטים בערים מולהאוזן ו[[שטרסבורג]] הסמוכות לגבול הגרמני. הניסיון שצברה ברטון במהלך פעילותה עם הפליטים במלחמתב[[מלחמת צרפת -פרוסיה,]] היה שונה בתכלית מפעילותה במלחמת האזרחים האמריקנית, שכן היא הקדישה את עתותיה לטיפול בקורבנות האזרחיים של המלחמה ולא בחיילים הפצועים. היא הגישה בשטרסבורג שסבלה קשות מהפצצות [[הצבא הפרוסי]], מרק חם ואספקה חיונית לניצולים, אך עד מהרה הגיעה למסקנה, כי חשוב יותר לעסוק בשיקום האזרחים. תוכניתה הייתה לארגן תעסוקה לפליטים ופיתוח מיומנויות שיבטיחו את עתידם הכלכלי. הפליטים היו זקוקים לביגוד ולפיכך ארגנה חדרי עבודה שבהם למדו לתפור ומאוחר יותר לספק את תוצרתם לקהילה. תוכניתה הפיחה רוח חיים בתעשיית הטקסטיל ולהתאוששות כלכלית הדרגתית של האזור.{{הערה|[http://www.clarabartonmuseum.org/ahead-of-her-time/ האם הקדימה את זמנה?] באתר clarabartonmuseum.org}}

מוקדם יותר, היא התידדההתיידדה עם [[לואיזה, נסיכת פרוסיה]], בתו של [[וילהלם הראשון, קיסר גרמניה]], ואשתו של [[פרידריך הראשון, הדוכס הגדול של באדן]], שפעלה רבות ליישום אמנת ז'נבה בארצה. היא עודדה את אימוץ קוד הלבוש של הצלב האדום והייתה שותפה להקמת אגודת הנשים של באדן שהפכה מאוחר יותר לצלב האדום הגרמני. בשנת 1867 הוזמנה לוועידה הבינלאומית הראשונה של הצלב האדום שהתקיימה בפריז וקיבלה את מדליית הכבוד המוזהבת.{{הערה|[http://luise5-boardinghouse.com/louise-grand-duchess-of-baden/ הדוכסית הגדולה לואיז (1838–1923)] באתר luise5-boardinghouse.com}} הודות לקשרים ביניהן, עבדה ברטון בבית החולים של הצלב האדום בבאדן ובשנת [[1873]], הייתה האישה הראשונה שהוענק לה [[צלב הברזל]] של גרמניה. את העיטור המכובד העניק לה וילהםוילהלם הראשון, בשל מאמציה הבלתי נלאים לשיקום הפליטים.{{הערה|שם=ביוגרפיה}}

בסוף 1873, שבה ברטון לביתה לסעוד את אחותה סאלי שהייתה במצב בריאותי קשה. מות אחותה באביב [[1874]], גרם לה לשברון לב ולהתמוטטות עצבים והיא שהתה עד להחלמתה ב[[סנטוריום]] בדנסוויל, ניושבניו יורק. כל אותה עת המשיכה ברטון לטפח את קשריה עם פקידי הצלב האדום בשוויץבשווייץ ולטוות את החוטים שיובילו בסופו של דבר להקמת הצלב האדום האמריקאי. בטרם שובה לארצות הברית, הופקד בידיה מכתב חתום על ידי ראש הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, שבו הייתה פנייה לממשל האמריקני להצטרף לרשת הצלב האדום העולמית ולחתום על אמנת ז'נבה. בשנת 1878, פגשה את נשיא ארצות הברית [[רתרפורד הייז]] וניסתה לשכנעו לחתום על אמנת ז'נבה. ניסיון זה כשל בגלל מדיניות החוץ האמריקאית שהוכרזה בשנת 1823 על ידי הנשיא ג'יימס מונרו, שדגלה ב[[דוקטרינת מונרו|בדלנות אמריקאית]] ובמניעת התערבות במלחמות האירופאיות. האבדות הרבות שספגה ארצות הברית במלחמת האזרחים, היו סיבה נוספת לכישלון היוזמה. ברטון ניסתה למצוא דרך יצירתית כדי לעקוף את המכשול שעמד בפניה, ובמשך זמן רב גיבשה את התפיסה כי הצלב האדום האמריקני, אינו חייב להגיב בהכרח למשברים הנובעים ממלחמות, אלא לתת סיוע לאזרחים במהלך אסונות טבע ואסונות מעשה אדם, כגון [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]], שריפות יער ו[[סופה טרופית|הוריקנים]]. היא העלתה על הכתב את רעיונותיה שהתגבשו לכדי קונטרסט "הצלב האדום של אמנת ז'נבה: מהו?" (heThe Red Cross of the Geneva Convention: What It Is) שהופץ במטרה להרחיב את התמיכה בנושא. רעיונותיה זכו לאוזן קשבת אצל הנשיא הבא, [[ג'יימס גרפילד]], שתמך ביוזמתה של ברטון, אך התנקשות בחייו בחודש יולי 1881, הובילה לדחיית הנושא, עד שעלה מחדש במהלך כהונתו של הנשיא [[צ'סטר ארתור]].

לאחר שנים רבות של התמדה ושתדלנות נגד התפיסה האמריקאית כי קבלת הצלב האדום הבינלאומי עלולה לסכן את האוטונומיה של ארצות-הברית, הוקם לבסוף הצלב האדום האמריקני בראשות ברטון. ב-12 במאי 1881, ארגנה ברטון מפגש בביתו של הסנטור אומר קונגר, שבו השתתפו 15 אנשים, ביניהם חבר הקונגרס ויליאם לורנס ששימש מאוחר יותר כסגנה של ברטון. מפגש זה הוביל לפתיחת הסניף הראשון של הצלב האדום ב-21 במאי 1881 בכנסייה האוונגלית הלותרנית בדנסוויל, ניושבניו יורק. הסניף השני נפתח מספר שבועות מאוחר יותר ב[[רוצ'סטר]], בעזרתה של [[סוזן ב. אנתוני]], ובהמשך, קמו סניפים נוספים ברחבי ארצות הברית שהתאגדו בשנת 1893 כצלב האדום הלאומי של ארצות הברית.

ב-16 במארסבמרץ 1882, אושררה אמנת ז'נבה ב[[סנאט]] ונחתמה על ידי הנשיא [[צ'סטר ארתור]] ובמשך 20 השנים הראשונות להיווסדו של הצלב האדום האמריקאי, הקדישה ברטון את רוב זמנה כדי לסייע לקורבנות אסון אזרחיים. הדגל של הצלב האדום האמריקאי, הונף לראשונה באופן רשמי בשנת 1881 כאשר ברטון הצליחה לגייס כספים, ציוד ומזון עבור קורבנות השריפה הגדולה שפרצה ב[[מישיגן]] ב-5 בספטמבר 1881.{{הערה|[https://www.nps.gov/nr/twhp/wwwlps/lessons/27barton/27facts2.htm קלרה ברטון והצלב האדום] באתר nps.gov}} האש כילתה 2,000 מבנים שהשתרעו על שטח בגודל של למעלה מ-4,000 ק"מ וגרמה למותם של 282 בני אדם ול-14,000 ניצולים שנזקקו לסיוע ציבורי. בשנת 1882 ניהלה ברטון את עבודת הסיוע של הצלב האדום האמריקני במהלך הצפה לאורך נהר ה[[מיסיסיפי (נהר)|מיסיסיפי]] ויובליו, בעודה נמצאת על הספינה מתי בל.

ברטון תיארה את תכונותיו של סוכן השדה האידאלי הפועל בשירות הצלב האדום האמריקני: "''לסוכן השדה האידאלי יש את היכולת לראות את המצב באופן רחב, ללא כניסה לפרטים, מחשבה אובייקטיבית הנתמכת בהבנה אוהדת, חיבה לעבודה קשה, נכונות לשתף פעולה עם אחרים, אמונה במה שמייצג הצלב האדום וכשרונותוכישרונות ניהוליים שמלווים בנכונות להכפיף את עצמו למרות''".{{הערה|[https://www.tampapix.com/barton2.htm קלרה ברטון והצלב האדום האמריקאי בקובה ובטמפה במהלך מלחמת ארצות הברית ספרד] באתר tampapix.com}}

בשנת 1883, פנה [[בנימין בטלר]], מושל מסצ'וסטס, לברטון וביקש ממנה למלא תפקיד זמני כמפקחת בבית הכלא לנשים של מסצ'וסטס בשארבורן. למעלה מחצי שנה עקבה ברטון אחר הפעילות במקום והציעה הצעות לשיפור. אף על פי שלא היה לה מגע הדוק עם האסירות, אישיותה הכובשת, שימשה עבורן מודל להשראה.{{הערה|שם=ביוגרפיה}} בשנת 1884 ניהלה ברטון את הסיוע ל-5,000 משפחות שנותרו ללא קורת גג לאחר ש[[אוהיו (נהר)|נהר אוהיו]] עלה על גדותיו והציף שטחים רבים. בחודש ספטמבר של אותה שנה, הייתה ברטון הדיפלומטית הראשונה שייצגה את ארצות הברית בכינוס הבינלאומי השלישי של הצלב האדום שנערך בז'נבה. הוועידה הצביעה לשלב את "התיקון האמריקאי" בכתב האמנה שלה, כדי שהארגון הבינלאומי יסייע גם בעתות שלום, לנפגעי אסונות טבע ויד אדם. בעקבות הכנס קיבלה ברטון את [[מדליית אוגוסטה]] על ידי הקיסרית [[אוגוסטה, נסיכת סקסוניה-ויימאר-אייזנך|אוגוסטה מבאדן]], על עבודתה ההומניטארית יוצאת הדופן.{{הערה|שם=ביוגרפיה}} עבודתה ההומניטרית המשיכה להניב את פירותיה בפעולות סיוע נוספות, בהן מגפת קדחת הטיפואיד בדנסוויל ניו יורק (1884), רעידת האדמה בצ'ארלסטון, שב[[קרוליינה הדרומית]] (1886), ה[[בצורת]] במרכז [[טקסס]] (1887), אסון ה[[טורנדו]] ב[[אילינוי]] (1888), מגפת הקדחת הצהובה ב[[ג'קסונוויל]], שב[[פלורידה]] שארעה באותה שנה והמבול שפקד את [[ג'ונסטאון]], שב[[פנסילבניה]] בשנת [[1889]] שבעקבותיו הובילה ברטון משלחת של 50 רופאים ואחיות לאזור המוכה.

פעילותה הענפה במסגרת הצלב האדום, השתלבה עם מחויבותה המוסרית של ברטון לקידום זכויות הנשים בארצה. במהלך שנת 1888, השתתפה בכינוסי נשים רבים ואף נאמה במספר עצרות שהתקיימו בניו יורק, בניו ג'רזי ובמסצ'וסטס וכן בכינוס הראשון של הוועידה הבינלאומית לנשים שהתקיים בוושינגטון. ב-15 במרץ 1888, חוותה אבדן כבד עם פטירתו של אחיה סטיבן.

בנוסף לעבודה המתמשכת של מתן סיוע לאזורים נזקקים ברחבי ארצות הברית, החל הצלב האדום להעניק משנת 1892 את חסותו לפעולות סיוע בחו"ל, שהבולטות ביניהן, היו הסיוע לנפגעי המאבק בין טורקיה וארמניה. חרף הסכנה, סייעה ברטון באופן אישי לארמנים נוצרים ולטורקים מוסלמים בכך שסיפקה מזון וסיוע רפואי ללא משוא פנים בשדה הקרב. על שירותה לאימפריה העות'מאנית, קיבלה דרך משרד החוץ האמריקני אות הוקרה מהפחה של קונסטנטינופול הראשון, מעין תכשיט כבד דמוי מדליה משובצת שניתן בפעם הראשונה לאישה.{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=44fgOFto3c0C&pg=PA89&lpg=PA89&dq=Shekafet&source=bl&ots=Q5uuxeAAmK&sig=9JJ4_TEVa2j8env-BTLXPJGHbT8&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiI6a6k8ofTAhUHtxQKHYv8DX4Q6AEIGDAA#v=onepage&q=Shekafet&f=false{{כ}} Clara Barton: Humanitarian, עמ' 89], מאת Samuel Willard Crompton בהוצאת Chelsca house,{{כ}}2009}}

בשנת 1897, הפליגה ברטון ל[[קונסטנטינופול]], בתגובה למשבר ההומניטרי שהתחולל באימפריה העות'מאנית בעקבות מעשי הטבח בארמנים שכונו ([[טבח חמידיאן]]). לאחר משא ומתן ממושך שניהלה ברטון עם הסולטאן [[עבדול חמיד השני]], נפתח מטה הצלב האדום הבינלאומי הראשון בלב טורקיה.

[[מלחמת ארצות הברית-ספרד]], הייתה המשימה הראשונה שבה סייע ארגון הצלב האדום האמריקני לצבא ארצות הברית. עם התגברות המתיחות בין [[קובה]] ו[[ספרד]], החליט הנשיא [[ויליאם מקינלי]] מטעמים פוליטיים והומניטריים, כי ראוי שהצלב האדום האמריקני יסייע לקובה במהלך מאבקה למען עצמאותה מספרד. מאות אלפי איכרים קובנים, אולצו לעזוב את בתיהם והובלו למחנות ריכוז ובמשך 18 חודשים בין השנים, 1897-1896, נספו למעלה מ-220,000 אזרחים, רובם מרעב, ואלפים רבים נוספים היו צפויים למות מרעב וממחלות. ב-9 בפברואר 1898, הגיע צוות בראשותה של ברטון להוואנה, והבצורת שקידמה את פניהם, החריפה את המצב ההומניטרי הקשה ששרר בעיר. ב-15 בפברואר 1898, בשעות הערב, התפוצצה וטבעה ספינת המלחמה האמריקאית "מיין" בעת שעגנה בנמל הוואנה, וגרמה למותם של 260 חיילים אמריקאים.{{הערה|[http://havanajournal.com/politics/entry/battleship_maine_explodes_in_havana_harbor_february_15_1898/ התפוצצות ספינת המלחמה מיין בהוונה ב-15 בפברואר 1898] באתר havanajournal.com}} יומיים קודם, סעדה ברטון על הספינה בחברתו של הקפטן צ'ארלס סיגסבי.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=Q9XzKHEv5mAC&lpg=PA4&ots=Yn5tBteiPt&dq=sigsbee+barton&pg=PA2&redir_esc=y#v=onepage&q=Clara%20Barton&f=false סמואל ווילארד קרומפטון, טביעתה של מיין] עמ' 3,4, הוצאת chelsea באתר גוגל ספרים}} ברטון בת ה-77 פעלה באווירה הקשה הזו, במשך 16 שעות ביום, בהכנת מזון ואספקה לבתי חולים, בהקמת [[בית יתומים|בתי יתומים]] ובטיפול במחנות הגיוס ובבסיסים האמריקניים בקובה שהתפרצו בהם מחלות ה[[מלריה]], קדחת הטיפואיד, ה[[דיזנטריה]] ו[[קדחת צהובה|הקדחת הצהובה]].

בחודש אוקטובר [[1898]], נבחרה ברטון לנשיאת הכבוד של האגודה הלאומית של המלחמה הספרדית, ששמה לה למטרה לשמור על קשר עם חבריה הוותיקים מתקופת השירות הצבאי, אך עד מהרה התפטרה מהתפקיד לאחר שנודע לה מחברתה סוזן ב. אנתוני כי האגודה מסרבת לקבל בין שורותיה חברים אפרו-אמריקאים.{{הערה|[https://www.nps.gov/clba/learn/kidsyouth/chron3.htm הכרונולוגיה של קלרה ברטון 1679-1912] באתר nps.gov}} באותה שנה סיימה לכתוב את ספרה 'The Red Cross-In Peace and War' (הצלב האדום בעבעת שלום ומלחמה).

פעילותה האחרונה של ברטון בשטח, כנשיאת הצלב האדום האמריקאי, הייתה הקמת בית יתומים ומתן סיוע לנזקקים שנפגעו מסופת ההוריקן בגלווסטון, טקססשבטקסס בשנת 1900, שהותירה בין 6,000 ל-8,000 הרוגים.{{הערה|[http://www.history.com/topics/1900-galveston-hurricane הוריקן גלווסטון 1900] באתר history.com}} בשנת [[1902]], העניק הצאר ניקולאי השני, לברטון את צלב הכסף של האימפריה הרוסית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר באומה, כהוקרה על כך ששלחה לרוסיה 500 קרונות עמוסים בשקי קמח בתקופת הרעב בשנת 1892.

בשנת [[1903]], כאשר קדחת הטיפואיד התפרצה בבטלר, פנסילבניה, ברטון הייתה שם כדי לסייע לחולים. בחור צעיר שהיה עד לעבודתה, תיעד בכתב את התרשמותו ממנה באופן שמסכם הייטבהיטב את התרשמותם של כלל האנשים הרבים שטיפלה בהם במשך השנים: "עקבנו אחר האור (של הפנס) עובר הלאה דרך הלילה וחיכינו שיעצור מעל העיר הטרופה של באטלר, והאנשים הסובלים שם יביטו בו כאור של נשמה גדולה שהגיעה אליהם מבעד לחושך, מביאה עמה נחמה וריפוי, רוח שלווה שמרחמת על הכל ומפיגה את הפחדים".{{הערה|שם=ביוגרפיה}}

תפקידה הממושך של ברטון כנשיאת הצלב האדום, הביא לה אינספור שבחים, אך עם זאת כמות שווה של ביקורת ותלונות. בהיותה בת 83, נאלצה ברטון להתפטר מתפקידה כנשיאת הצלב האדום, בשל הביקורת שהוטחה על אופן הניהול שלה. מבקריה טענו שלא ידעה להפריד בין המשאבים המקצועיים והאישיים שלה, ושסגנון מנהיגותה אינו הולם את המבנה הפורמלי של ארגון צדקה. ב-14 במאי [[1904]], פרשה לביתה בגלן אקו מותשת מהמאבק במבקריה. לאחר התפטרותה ייסדה את האגודה הלאומית לעזרה ראשונה ושימשה כנשיאת הכבוד שלה במשך 5חמש שנים. בעת ההיא, נלמדו שיעורי עזרה ראשונה, פותחוופותחו ערכות של עזרה ראשונה, שהחלו לשמש כאחת מהפונקציות החיוניות ביותר של הצלב האדום האמריקאי. עם חלוף הזמן, חזונה של ברטון הוכח כנכון. העזרה הראשונה בבית הצליחה לסייע לאנשים רבים, יותר ממה שהצלב האדום יוכל אי-פעם לסייע, והיערכות החירום התבררה כמרכיב החשוב ביותר בהקלה בעת אסון.{{הערה|שם=ביוגרפיה}}