|
* השיר "דחילק מוטקה", שקיבל נוסח עברי על ידי [[חיים חפר]] (במקור, "Put the Blame on Mame",{{אנ|Put the Blame on Mame}} מילים ולחן: דוריס פישר ואלן רוברטס) ובוצע על ידי [[הצ'יזבטרון]],{{הערה|1=[http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1791&wrkid=5466 מילים לשיר "דחילק מוטקה"], אתר [[שירונט]]}} מזכיר את המבצע במילים:{{ש}} "בשש עשרה לחודש יוני{{ש}} ארבעים ושש, {{ש}} בטרם הוא הלך לגשר{{ש}} והריח אש ..."
* המבצע מוזכר בספרה של [[דבורה עומר]] "לאהוב עד מוות". הספר מספר את סיפור אהבתם של שמואל קופמן ו[[זהרה לביטוב]], שהשתתפה במבצע כחובשת ב[[פיצוץ גשר א-זיב|גשר א-זיב]].
==אפליה בין הנופלים==
יחיעם וייץ, מפקד הפעולה לפיצוץ גשר א-זיב, הובא לקבורה ב[[בית הקברות בהר הזיתים]] בתום מסע לוויה מעין ממלכתי בהשתתפות רבבות שהחל בחיפה ועבר בבית הוריו בירושלים. 11 הרוגי ה[[לח"י]] בפעולת [[ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת|פיצוץ בתי המלאכה של הרכבת]], יום למחרת ליל הגשרים, תחת אותה המסגרת של תנועת המרי העברי, נקברו באישון לילה בחיפה בנוכחות 50 איש שסייעו לחברה קדישא לחפור את הקברים לאורו של פנס אופנוע.
מפקדי הלח"י נצרו שנים רבות את תחושת העלבון מהיחס המפלה לנופלים. [[נתן ילין-מור]], ממנהיגי הלח"י, טען כי הפער התהומי בין שתי ההלוויות הביא לפירוק תנועת המרי, וכי האפליה הגסה "העמידה בעיני בספק את שותפותם של לוחמי כל הארגונים במאבק אחד, אפילו נאבקים הם בנפרד".
[[ישראל אלדד]] (שייב), כתב על כך דברים מרים:
{{ציטוט| תוכן=חיפה העברית נקראה כולה להשתתף בהלווייתו של (יחיעם) ויץ, קורבן גשר א־זיב. ובאותו יום נקברו 11 קורבנותינו כשאין איש הולך אחרי אלונקותיהם. ואין 'היישוב המאורגן' נקרא להתאבל גם על בניו אלה, ו'קול ישראל' של 'ההגנה' — או ליתר דיוק: של תנועת המרי — אינו מזכיר את הפעולה בבתי המלאכה|מקור=(ישראל אלדד, "מעשר ראשון")|מרכאות=כן}}
==לקריאה נוספת==
| 