בית קברות – הבדלי גרסאות

 

כך למשל מצווה ה[[משנה]] ב[[מסכת]] [[בבא בתרא]] (פרק ב) על הרחקת הקברים מהעיר למרחק של לפחות חמישים [[אמה (מידת אורך)|אמה]] וכך גם נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות שכנים פרק י, הלכה ג). ובמקום אחר כתב ה[[רמב"ם]] שאת בית הקברות יש להקים במרחק של שלושת אלפים אמה מהעיר (הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג, הלכה ג). הסיבה לשוני בין פסקי הרמב"ם היא, שבעבר היו נוהגים לתת לבשר להתעכל ולהרקב במשך זמן מה, ולאחר תקופה זאת היו אוספים את עצמות המת וקוברים אותן. יום איסוף עצמות המת נקרא [[יום ליקוט עצמות]] וקרובי המת היו נוהגים בו מנהגי [[אבלות (יהדות)|אבלות]] מסוימים. לכן מצווה המשנה על הרחקת המתים למרחק של לפחות חמישים אמה כדי למנוע מטרד של [[ריח]] מתושבי העיר, אך המתים מונחים באתר זה באופן זמני בלבד. לעומת זאת, כיום שמקצים את הקרקע באופן קבוע וארוך טווח, ההלכה מקצה קרקע ב[[מרחק|רדיוס]] של שלושת אלפים אמה מסביב לעיר למטרות של [[חקלאות]] ו[[איכות הסביבה]], ורק במרחק גדול מזה מקימים את בית הקברות.

[[הלכה]] אחרת הקשורה לבית הקברות היא [[ברכה]] מיוחדת אותה מברך המזדמן לבית קברות של [[יהודים]] לאחר שלושים יום בהם לא היה בבית קברות. המקור להלכה זאת מצוי ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] וב[[התלמוד הבבלי|תלמוד הבבלי]] בפרק תשיעי של [[מסכת]] [[ברכות]]. לגבי נוסח הברכה ישנן גרסאות שונות.

 

 

בספר [[אוצר דינים ומנהגים]] נכתב שברכה זאת אינה נוהגת בזמנו (הספר נכתב בשנת [[1917]]) אך ב[[סידור]] [[רינת ישראל]] הנחשב לעדכני מובאת ברכה זאת.

[[הלכה]] נוספת הנוגעת לבית קברות היא האיסור להסתובב בו עם [[תפילין]] או [[ציצית]] גלויים. היות שהעושה כן נראה כלועג למתים שאינם חייבים בקיום [[מצווה|מצוות]] [[תורה|התורה]] ואילו הוא מקיימם כעת. מקורה של הלכה זאת בתלמוד הבבלי [[מסכת]] [[ברכות]] (דף יח, עמוד א). ולכן יש נוהגים להכניס את פתילי ה[[ציצית]] לתוך בגדיהם כשהם עומדים בשטח בית הקברות.