לואי אנטואן דה סן-ז'וסט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינוי סדר הפרקים; סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
שורה 34:
: "אין טעם לקוות לשגשוג כל עוד אויבה האחרון של החירות עודנו נושם. עליכם להעניש לא רק את הבוגדים, אלא גם את מי שהינו אדיש; עליכם להעניש את כל מי שהינו פסיבי בתוך הרפובליקה ולא עושה דבר עבורה. כיוון שהעם הצרפתי הביע את רצונו, כל מי שמתנגד לו הינו מחוץ לריבון, וכל מי שנמצא מחוץ לריבון הוא אויב".{{הערה|Saint-Just, '''Oeuvres complètes''' Rapport sur la nécessité de déclarer le gouvernement revolutionnaire, Volume 2, pp. 76}}
 
הטענה הכללית אותה סן-ז'וסט ביקש להסביר ב"דוח" היא שעל הממשלה להישאר "מהפכנית" - כלומר, ממשלת חירום שאינה נבחרת ופועלת על פי החוקה - כל עוד השלום לא הושג. במילים אחרות, הוא ביקש לקבע את המצב הנוכחי בו החוקה מושעית. בנוסף, הוא ביקש להעביר לוועד לשלום הציבור סמכויות נוספות בניהול המלחמה הפנימית והחיצונית. דבריו של סן-ז'וסט על הצורך ברדיפת בוגדים והאופן הוא הרחיב את ההגדרה של התנגדות לריבון ולרפובליקה, שיקפו את השינויים בגישה של חברי הוועד לשלום הציבור ואת התהליך של התגברות שלטון הטרור. למעשה, בנאומו הוא נתן לגיטימציה ל"חוק החשודים" שעבר ב-[[17 בספטמבר]] והרחיב באופן משמעותי את ההגדרה של החשודים כאויבי "אויבי החירות".{{הערה|[https://chnm.gmu.edu/revolution/d/417/ The Law of Suspects]}}
 
===מפקד בחזית באלזס===
שורה 55:
 
הנאום שסן-ז'וסט עלה לשאת הופרע בקריאות ביניים כמעט מרגע שהתחיל. המולה החלה להתפשט בוועידה, ומתנגדיו של רובספייר (ה"תרמירדורינים") החליטו לעצור את רובספייר יחד עם סן-ז'וסט, לה-באס, קוטון, אוגוסט רובספייר (אחיו הצעיר של מקסימיליאן) ופרנסואה הנריוט (מפקד המשמר הלאומי). הקומונה בפריז והמשמר הלאומי פעלו בהתחלה נגד ההפיכה. הם ניסו לכתר את מקום מושב הועידה ולשחרר את העצורים, אבל המהפכנים הצליחו לגייס כוח צבאי משלהם וההגנה של חוגו של רובספייר פוזרה. כשמצב זה התברר, אוגוסט רובספייר וקוטון זרקו את עצמם מחלונות בית הועידה בשני ניסיונות [[התאבדות]] כושלים. לה-באס ירה לעצמו בראש והיה היחיד שהצליח להרוג את עצמו מייד. רובספייר נורה בלסתו, ככל הנראה גם בניסיון התאבדות, אבל הצליח רק לרסק את [[לסת]]ו. סן-ז'וסט בחר לא לנקוט באותם האמצעים והוא "קם, עמד בשקט ובאופן כמעט נונשלנטי כדי לקבל את פני שוביו".{{הערה|שם=Schama844|Simon Schama, '''Citizens: A Chronicle of the French Revolution''', New York: Alfred A. Knopf, 1989, pp. 844. }} הוא הוצא להורג בגיליוטינה יחד עם השבויים האחרים ב-[[28 ביולי]] כחודש לפני שמלאו לו 27 שנים ובתום קריירה פוליטית שנמשכה פחות משנתיים, אך הייתה מלאה בדם, הישגים צבאיים, ומעורבות באירועים ששינו את פני המהפכה.
 
==קריאה נוספת==
* Norman Hampson, '''Saint-Just''', Cambridge, MA: Basil Blackwell, 1991
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 60 ⟵ 63:
* מרסל ריינהדרדט, [https://www.britannica.com/biography/Louis-de-Saint-Just לואי דה סן-ז'וסט], ב[[אנציקלופדיה בריטניקה]] (אנגלית).
* כל כתביו של סן-ז'וסט (צרפתית), [https://archive.org/details/oeuvrescomplt01sainuoft כרך א'], [https://archive.org/details/oeuvrescomplt02sainuoft כרך ב'].
 
==קריאה נוספת==
* Norman Hampson, '''Saint-Just''', Cambridge, MA: Basil Blackwell, 1991
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
 
{{מיון רגיל:ז'וסט, לואי}}
{{בקרת זהויות}}
 
{{מיון רגיל:ז'וסט, לואי}}
[[קטגוריה:אנשי שלטון הטרור]]
[[קטגוריה:פוליטיקאים צרפתים]]