|
==הקמת הארגון היהודי הלוחם==
מידיום לאחר פרסום הצו, התכנסה הנהגת הגטו, לדוןאבל במצב.לא ב-[[23קיבלה ביולי]]החלטות [[1942]]עקב התקיימהחלוקי אספה,דעות אשר לא הגיעהבין להכרעות כלשהןמשתתפיה. רבים סברו כי יששיש לחכות עד התבררות המצב לאשורו,. ושמועהזאת עקב שמועה הרסנית התפשטהשהתפשטה בגטו, לפיה המדובר במבצע מוגבל במסגרתו יגורשו כחמישיםכ-50 אלף יהודים "בלבד". לאור חוסר היכולת להכריע הוקם ועד שכלל את נציגי סיעות השמאל ו"הבונד", אך גם ועד זה לא הצליח לפעול. התיאום בין ששת הגופים שהרכיבו את "הגוש האנטיפשיסטיהאנטי-פשיסטי" הפך לבלתי אפשרי, כאשר אפילו חצייתו של רחוב בגטו ורשה הייתה למשימה שסופה אינו ודאי.
ב-[[28 ביולי]] [[1942]] נפגשו ראשי ארגוני [[החלוץ]] ותנועות הנוער ה[[ציונות|ציוניות]] [[השומר הצעיר]], [[דרור (תנועה)|דרור]] ו[[עקיבא]]. בפגישה הוחלט על הקמת "הארגון היהודי הלוחם", שיהיה ארגון למאבק יהודי. הנהגת הארגון כללה את [[שמואל ברסלב]], [[יצחק צוקרמן]], [[צביה לובטקין]], [[מרדכי טננבוים]] ו[[יוסף קפלן (הארגון היהודי הלוחם)|יוסף קפלן]]. שליחים נשלחו אל "הצד הארי" להשיג נשק. על אף שלרשות הארגון עמדו כמה מאות צעירים, כלל חימושו אך [[אקדח]] אחד.
מטרת הארגון הייתה להלחם בנאצים, כמו גם להסביר ליהודים את משמעותו האמיתית של "היישוב מחדש" במזרח. עוד ב-[[28 ביולי]] נפגש מנהיג "פועלי ציון", שכנא זאגאן, עם שני אנשי [[SS]] אשר נתנו לו את "מילת הכבוד" שלהם כי ה"מיושבים מחדש" במזרח אינם מוצאים להורג אלא נשלחים לעבודה. לעומת זאת קבע הכרוז של האי"ל שהופץ בגטו כי "העקירה – פירושה טרבלינקה, וטרבלינקה פירושה מוות".
נסיונםניסיונם של אנשי האי"ל להשיג נשק ב"צד הארי" נתקלנכשל, אף הוא בכישלון.שכן אנשי ה[[ארמייה קריובה|ארמייה קריובה,]] (המחתרת הפולנית האנטי-נאצית)העיקרית, התייחסו אל המאבק היהודי באדישות, ולעתים אף בעוינות. מנהיג הארמייה קריובה, הגנרל [[סטפן רובצקי]], התלונן כי ש"היהודים מבקשים מעמנומאיתנו נשק כאילו מחסנינו מלאים". בנובמבר [[1942]] סופקוארמייה לארגוןקריובה סיפקה לאי"ל עשרה [[רובה|רובים, מהלך שעורר]]. צעד זה הביא לטרוניהטרוניה בקרב אנשי הארמייה קריובה,. וניתנה הוראהבמקביל, עלמפקד ידישל מפקדהמחתרת הפולנית בשם "ריאנט" המנחההוציא אתהוראה היהודיםשניחתה שלאשהיהודים להלחםלא ילחמו באופן אקטיבי אלא להתמקדיתמקדו בהישרדות כיחידים,. מןזאת הסיבהעקב שהאוכלוסייהעויינות הפולניתשל עוינתהאוכלוסייה אתהפולנית כלפי היהודים, אשר סייעושסייעו לכיבוש הקומוניסטי של מזרח פולין, וישולכן יש חשש כי הנשקשהנשק ישמש את היהודים במעשי [[שוד]] ואכזריות. אנשי האי"ל שבו ופנו אל הדלגטורה, נציגותה בפולין של [[ממשלת פולין בגולה]] וטענו כי כאשר הולכים היהודים אל רכבות ההשמדה ללא התנגדות מגנים אותם ארגוני המחתרת על כניעותם, אך מצד שני נאסרתאוסרים עליהם ההתנגדות החמושה. בעקבות פנייה זו הביאהסיפקה לאספקתארמייה קריובה לאי"ל בינואר 1943 49 [[אקדח|אקדחים]], 50 [[רימון יד|רימוני יד]], ומעט [[חומר נפץ]], בינואר [[1943|.]].
בחודשיםביולי-ספטמבר אלו1943 היו הגירושים ל[[טרבלינקה]] בשיאם. כרוזי האי"ל אשר הסבירושהסבירו למגורשים את הצפוי להם, לא סייעוהביאו להאטת קצב הגירוש. "דואר" שהגיע מטרבלינקה, ושלושה קילו [[לחם]] וקילו [[ריבה]] אותם חילקו הגרמנים לאלו שהתפתו, התנדבווהגיעו לעלותאל עלכיכר המשלוחיםהשילוחים, והגיעו אל ה[[אומשלגפלץ]], הם שהכריעו את הכף, כמו גם התנהגות חברי ה[[יודנרט]] והשוטרים היהודים.
ב-[[20 באוגוסט]] [[1942]] ביצע הארגון את פעולתו הראשונה. אנשי הארגון ירו ביוסף שרינסקי, מפקדה של [[המשטרה היהודית]] בגטו אשר הייתה חלק ממנגנון המשלוחים. התנקשות בחיי קצין נוסף בשם שמרלינג נכשלה. היהודים בגטו התייחסו אל השוטרים היהודים בזעם ובסלידה. האי"ל התייחס אליהם כ[[בוגדים בעמם|בוגדים]] ו[[משתף פעולה|משתפי פעולה]] והוציא "צווים" המורים על הוצאתו להורג של כל מי שיצטרף לשורותיהם. בין היתר הוצאו להורג: [[יעקב לייקין]], ממלא מקומו של שרינסקי, ישראל פירשט, איש הקשר בין היודנראט והשלטונות הגרמניים, הרמאן כץ, מפקד המשטרה היהודית בגטו ווארשה, ד"ר [[אלפרד נוסיג]] ומשה ואלד.
==ההתנגדות למשלוחים בינואר 1943==
בתקופה שלאחר הגירוש ההמוני מוורשה, תפסו אנשי האי"ל את מקומה של הנהגת הגטו המסורתית. אלפים, אשר ידעו כי במוקדם או במאוחר יגיע תורם להיות מגורשים אל המוות הבטוח במזרח, ירדו למחתרת והסתתרו במקומות מסתור שהוסוו והוכנו מראש. הגרמנים נלחמו כנגד תופעה זו בדרכי רמייה ושקר. "הדואר" מן המגורשים שב והחל לפעול. מנהל בתי חרושת בשם טבנס, גרמני, הגיע אל הגטו ללא מדים והציע עבודה ומזון ליוצאים מן המסתור, והגרמנים הצהירו כי ה[[אומשלגפלץ]] לא יפעל עוד.
תגובתו של האי"ל הייתה הפצת כרוזים בהם נקבע כינאמר ש"גם יהודי אחד לא ילך לרכבות. אנשים שאינם יכולים להלחםלהילחם חייבים בהתנגדות שקטה. פירושו של דבר שעליהם להסתתר".
ב-[[18 בינואר]] [[1943]] הוקף הגטו לפתע באנשי [[SS]] ו[[ורמאכט|וורמאכט]], ונראה היה כי עומד להתחיל גל נוסף של משלוחים. יחידות האי"ל לא יכלו לתקשר ביניהן. איש לא הוזהר מראש על ה[[אקציה]], והאי"ל נתפס כשיחידותיו מנותקות זו מזו, וללא יכולת תיאום או הנהגה מרכזית. ההחלטה הסימולטנית שקיבלו הלוחמים, שלא נועצו ב"ועד התיאום" אלא פעלו במקביל ובאופן ספונטני, הייתה להלחם באופן פעיל בגירוש. האי"ל היה מחולק לחוליות קטנות של מספר אנשים, שפעלו לפי השתייכות מפלגתית.
|
