אלפונס רטיסבון – הבדלי גרסאות

בשנת [[1843]], כשנה לאחר התנצרותו, סייע רטיסבון לאחיו תיאודור בהקמת אחוות "אחיות גבירתנו מציון" שנודעו כ"[[האחיות ציון]]". הוא הוסמך לכמורה ב-[[1847]], והצטרף למסדר ה[[ישועים|ישועי]]. לאחר שנים אחדות, בהסכמת ה[[אפיפיור]] [[פיוס התשיעי]], עזב את המסדר הישועי תוך הצהרה כי בכוונתו להקדיש את חייו להמרת יהודים לנצרות. ב-[[1855]] העתיק רטיסבון את אחוות "האחיות ציון" ל[[ירושלים]], וב-[[1856]] בנה עבורן את [[מנזר האחיות ציון (העיר העתיקה)|מנזר האחיות ציון]] ב[[הרובע המוסלמי|רובע המוסלמי]], במקום שנודע כ[[קשת אקה הומו]] על ה[[ויה דולורוזה|וויה דולורוזה]]. במנזר הפעילו הנזירות [[בית ספר]] לבנות ובית יתומות. ב-[[1860]] הקים רטיסבון סניף של המסדר בכפר [[עין כרם]] הסמוך לירושלים, ובו [[כנסייה]] ובית יתומות נוסף שנועד לשכן פליטות [[מארונים|מארוניות]] מ[[לבנון]] שהוריהן [[היסטוריה של לבנון: המרד ותוצאותיו (1861 - 1914)|נטבחו בידי הדרוזים]]. רטיסבון אף הקים בית יתומים בשם "המנזר על שם [[פטרוס]] הקדוש", השוכן היום ברחוב [[שמואל הנגיד]] בירושלים, הוא "[[מנזר רטיסבון|בניין רטיסבון]]". במקום זה פעל במשך שנים בית ספר מקצועי לבנים שנוהל על ידי נזירים ממסדר "[[אבות ציון]]". את מגוריו חלק רטיסבון בין ביתו בבית היתומות בעין כרם, לבין חדרו בבית היתומים. ה[[נזיר|נזירה]]ה נעמי, מהנזירות הראשונות בבית היתומות, סיפרה כי רטיסבון "שמר לעצמו רק דברים נחוצים ביותר. הוא היה קפדן מאוד בכל הקשור לסדר ולניקיון ונהג לקום מוקדם כל בוקר ולקרוא פרקי [[תפילה]] עד טקס ה[[מיסה]] היומי. לקראת הערב היה מקדיש שעה שלמה לתפילה, וכשלא היה בנסיעות, הסתובב ופיקח על הבנייה".